ישראל ולבנון הגיעו להסכם הפסקת אש, חיזבאללה מתנגד

ישראל ולבנון הגיעו להסכמה עקרונית על הפסקת אש, בתיווך ארצות הברית, אחרי משא ומתן שהיה על סף קריסה ונחלץ רק בזכות התערבות ישירה של מזכיר המדינה מרקו רוביו. ההצהרה המשותפת שפרסמה מחלקת המדינה האמריקאית מדברת על הפסקת אש מותנית - ותנאיה ברורים: הפסקת ירי מוחלטת מצד חיזבאללה ופינוי כל אנשי הארגון מדרום לנהר הליטני. בשטח, צה"ל כבר החל לנסוג מכפר דבין בדרום לבנון, וצבא לבנון הסיר מחסומים כחלק מהסדרה ראשונית.

נשיא לבנון ג'וזף עאון הצהיר כי יישום הפסקת האש עשוי להתחיל תוך 24 שעות, בתנאי שכל הצדדים יאשרו את ההסכמה. "הסכם הפסקת האש עם ישראל יהיה בר-קיימא ואנו סומכים על תפקידו של הנשיא טראמפ וממשלו ליישום ההסכם", אמר עאון. הוא הוסיף כי מאז שעות הבוקר הוא מקיים קשרים עם גורמים בינלאומיים ופנימיים, וכי לבנון הציעה שאזור הניסוי יכלול את אזור זווטר המערבית והמזרחית ואת מצודת הבופור.

ראש ממשלת לבנון נוואף סלאם הציב את הדברים בפני מועצת השרים בבירור קר: "המשא ומתן לא היה קל, והמשלחת שלנו התמודדה בו עם עקשנות ישראלית". אבל סלאם לא הותיר מקום לספקות לגבי האלטרנטיבה. "החמצנו את ההזדמנות בשנת 2000 לאחר הנסיגה הישראלית, ולאחר מכן לאחר הנסיגה הסורית בשנת 2005, ואסור לנו להחמיץ גם את ההזדמנות הזו, משום שהחמצתה הפעם לא תסתיים בטוב", אמר, ורמז ישירות לחיזבאללה: "מי שמסרב או מושך זמן נושא לבדו באחריות למה שעלול לנבוע מכך".

אבל האיום הישיר ביותר על ההסכם מגיע מכמה כיוונים בו-זמנית. מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם דחה את ההסכם. משמרות המהפכה האיראניות הוסיפו איום משלהם: "העם בלבנון לא יאפשר שמה שישראל לא השיגה במלחמה, יושג בתמיכת המשטר האמריקני באמצעות הסכם כפוי. התנאי הראשוני שלנו לקבלת הפסקת אש במלחמה האזורית הוא הפסקת אש בכל החזיתות, כולל בלבנון". כלומר: טהרן מקשרת במפורש בין ההסכם בלבנון לכלל הזירות האזוריות, ומסרבת לאפשר הפרדה ביניהן.

גורם פוליטי בלבנון מהמחנה המתנגד לחיזבאללה ראה בהסכם הישג היסטורי. "ההסכם משמעותי משום שהוא עוסק באופן מפורש בסיום האיבה בין ישראל ללבנון, ומצהיר כי חיזבאללה הוא הבעיה", אמר הגורם. הוא הוסיף כי דחיית ההסכם מצד קאסם נותנת לישראל הצדקה להמשיך במלחמה, וכי חיזבאללה יישא לבדו באחריות להשלכות. מבחינה לבנונית פנימית, זה שינוי טון משמעותי - הצהרה פומבית שמכוונת את האשמה פנימה.

בישראל, הדיון בקבינט המצומצם שהתקיים ערב ההכרזה האמריקאית חשף שסעים עמוקים. לפי מקורות שהשתתפו בדיון, הרמטכ"ל אייל זמיר הביע מספר פעמים תסכול מהמעורבות האמריקאית בקבלת ההחלטות הנוגעות ללחימה בלבנון. "צריך לעמוד על שלנו. תכף נצטרך אישור מהם על כל צעד בדרום לבנון", אמר זמיר. אם הרמטכ"ל אומר את זה בדיון פנימי - זה לא פליטת פה. זה תסכול מסיסטמי מהאופן שבו ישראל מגישה את עצמאות ההחלטה שלה לוושינגטון.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לא הסתפק בתסכול והיה חד יותר. "אז הייתה שיחת קללות עם טראמפ. אז מה? צריך לדעת לומר לטראמפ לא", אמר לנתניהו ישירות. שר הביטחון ישראל כץ הביע תמיכה בהרחבת הפעילות הצבאית, בעוד ראש הממשלה נתניהו וח"כ אריה דרעי הסתייגו. כלומר: לא רק חיזבאללה מפקפק בהסכם - גם בתוך הקבינט הישראלי יש שרים שראו בו ויתור.

בכיר ישראלי ניסה לנסח את ההסכם כהישג: "ההסכם שהושג העניק ללבנון הזדמנות לפרק את חיזבאללה". הוא הוסיף כי בארצות הברית מבינים את העמדה הישראלית ואת המחויבות לספק הגנה לתושבים אם ההסכם לא יתממש. אלה שתי הצהרות שסותרות זו את זו: מחד, ההסכם מוצג כהצלחה דיפלומטית. מאידך, ישראל כבר מציבה את תנאי ההפרה.

שאלה אחת עדיין ריחפה בלי מענה גם בתוך דיוני הקבינט: מי ואיך יפקח על פעילות צבא לבנון באזורי הפיילוט, כדי לוודא שאין שם פעילות של חיזבאללה. ההסדר מדבר על "שליטה בלעדית" של הצבא הלבנוני ב"אזורי ניסוי", ללא נוכחות של כל גורם לא-מדינתי, אבל מנגנון האכיפה לא גובש. ישראל כבר נכוותה מהסדרי פיקוח רופפים בדרום לבנון בעבר, וזו הסיבה שגורמים ביטחוניים ישראלים נזהרים מאוד מלהציג את ההסכם כניצחון.

השבוע שמתחיל ב-22 ביוני אמור לראות שיחות המשך ב"מסלולים מדיניים וביטחוניים" בין ישראל ולבנון, במטרה להגיע להסכם מקיף ובר-קיימא - אבל כל עוד חיזבאללה מסרב לכבד את הפסקת האש, ואיראן מחברת בין ההסכם לכלל הזירות, השאלה הפתוחה היא לא מה יקרה ב-22 ביוני, אלא מה יקרה בלילות שלפניו.