ישראל ולבנון הגיעו להסכם הפסקת אש, חיזבאללה מתנגד

ישראל ולבנון הגיעו להסכמה עקרונית על הפסקת אש, בתיווך ארצות הברית, אחרי משא ומתן שהיה על סף קריסה ונחלץ רק בזכות התערבות ישירה של מזכיר המדינה מרקו רוביו. ההצהרה המשותפת שפרסמה מחלקת המדינה האמריקאית מדברת על הפסקת אש מותנית - ותנאיה ברורים: הפסקת ירי מוחלטת מצד חיזבאללה ופינוי כל אנשי הארגון מדרום לנהר הליטני. בשטח, צה"ל כבר החל לנסוג מכפר דבין בדרום לבנון, וצבא לבנון הסיר מחסומים כחלק מהסדרה ראשונית.

ההסכם, שאושר רשמית על ידי ממשלת לבנון, הגיע לאחר לחימה שגבתה את חייהם של 14 חיילים ופצעה עשרות נוספים. אך כבר בשעות הראשונות לאחר ההכרזה, חיזבאללה סירב לקבל אותו וגינה אותו בחריפות, תוך שהוא מכנה אותו "אבסורדי, משפיל ומעליב". הארגון הבהיר כי לא יכיר בתנאי ההסדר כל עוד ישראל לא תסיג את כל כוחותיה מלבנון, ומנהיגיו הוסיפו כי הלחימה תימשך כל עוד התקיפות הישראליות נגד כפרי הארגון בדרום לבנון לא ייפסקו.

נשיא לבנון ג'וזף עאון הצהיר כי יישום הפסקת האש עשוי להתחיל תוך 24 שעות, בתנאי שכל הצדדים יאשרו את ההסכמה. "הסכם הפסקת האש עם ישראל יהיה בר-קיימא ואנו סומכים על תפקידו של הנשיא טראמפ וממשלו ליישום ההסכם", אמר עאון. הוא הוסיף כי מאז שעות הבוקר הוא מקיים קשרים עם גורמים בינלאומיים ופנימיים, וכי לבנון הציעה שאזור הניסוי יכלול את אזור זווטר המערבית והמזרחית ואת מצודת הבופור.

ראש ממשלת לבנון נוואף סלאם הציב את הדברים בפני מועצת השרים בבירור קר: "המשא ומתן לא היה קל, והמשלחת שלנו התמודדה בו עם עקשנות ישראלית". אבל סלאם לא הותיר מקום לספקות לגבי האלטרנטיבה. "החמצנו את ההזדמנות בשנת 2000 לאחר הנסיגה הישראלית, ולאחר מכן לאחר הנסיגה הסורית בשנת 2005, ואסור לנו להחמיץ גם את ההזדמנות הזו, משום שהחמצתה הפעם לא תסתיים בטוב", אמר, ורמז ישירות לחיזבאללה: "מי שמסרב או מושך זמן נושא לבדו באחריות למה שעלול לנבוע מכך".

ההסכם שאושר על ידי ממשלת לבנון כולל הקמת אזורי ביטחון שיהיו בשליטת הצבא הלבנוני לאורך הגבול עם ישראל. תוכנית זו מותנית בנסיגת לוחמי חיזבאללה מהאזורים הגובלים. מדובר בפרט מרכזי שחיזבאללה מסרב לו מכל וכל, ושהופך את יישום ההסכם לבעייתי ביותר גם אם שני הצדדים הממשלתיים חתמו עליו.

אבל האיום הישיר ביותר על ההסכם מגיע מכמה כיוונים בו-זמנית. מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם דחה את ההסכם וקבע: "כל עוד הכפרים שלנו מופצצים, צפון ישראל לא יהיה בטוח", ובהיר עוד כי "לא התחייבנו לאיש שלא להתנגד לתוקפנות ולא להגיב עליה". חבר המועצה הפוליטית של הארגון מחמוד קמאטי הוסיף בריאיון כי "אין הסכם הפסקת אש, רק הגנה על הדאחיה". משמרות המהפכה האיראניות הוסיפו איום משלהם: "העם בלבנון לא יאפשר שמה שישראל לא השיגה במלחמה, יושג בתמיכת המשטר האמריקני באמצעות הסכם כפוי. התנאי הראשוני שלנו לקבלת הפסקת אש במלחמה האזורית הוא הפסקת אש בכל החזיתות, כולל בלבנון". כלומר: טהרן מקשרת במפורש בין ההסכם בלבנון לכלל הזירות האזוריות, ומסרבת לאפשר הפרדה ביניהן.

גורמים בתקשורת הערבית מציינים כי חיזבאללה רואה בתוכנית האמריקאית ניסיון לפרק את נוכחותו הצבאית בדרום לבנון תחת כסות דיפלומטית. לפי תפיסת הארגון, הצבא הלבנוני שאמור לפרוס בשטח אינו יכול להבטיח את ביטחון האוכלוסייה השיעית, ואין בנוכחותו תחליף ל"מחויבות ההתנגדות". ברקע, איראן ממשיכה לעמוד מאחורי חיזבאללה ותומכת בסירוב הארגון להסכם, שכן טהרן רואה בכל עסקה שתחייב נסיגת לוחמיו פגיעה ישירה בציר ההשפעה האיראנית באזור.

גורם פוליטי בלבנון מהמחנה המתנגד לחיזבאללה ראה בהסכם הישג היסטורי. "ההסכם משמעותי משום שהוא עוסק באופן מפורש בסיום האיבה בין ישראל ללבנון, ומצהיר כי חיזבאללה הוא הבעיה", אמר הגורם. הוא הוסיף כי דחיית ההסכם מצד קאסם נותנת לישראל הצדקה להמשיך במלחמה, וכי חיזבאללה יישא לבדו באחריות להשלכות. מבחינה לבנונית פנימית, זה שינוי טון משמעותי - הצהרה פומבית שמכוונת את האשמה פנימה.

הפער בין עמדת ממשלת לבנון לבין עמדת חיזבאללה חושף בעיה מבנית שאינה חדשה: לבנון כמדינה מסכימה, אך חיזבאללה, שמפעיל כוח עצמאי על חלקים נרחבים מהמדינה, פועל לפי לוח זמנים משל עצמו. הארגון אינו כפוף לממשלה בביירות בכל הנוגע להחלטות מלחמה ושלום, ועצם דחיית ההסכם ממחישה זאת שוב.

בישראל, הדיון בקבינט המצומצם שהתקיים ערב ההכרזה האמריקאית חשף שסעים עמוקים. לפי מקורות שהשתתפו בדיון, הרמטכ"ל אייל זמיר הביע מספר פעמים תסכול מהמעורבות האמריקאית בקבלת ההחלטות הנוגעות ללחימה בלבנון. "צריך לעמוד על שלנו. תכף נצטרך אישור מהם על כל צעד בדרום לבנון", אמר זמיר. אם הרמטכ"ל אומר את זה בדיון פנימי - זה לא פליטת פה. זה תסכול מסיסטמי מהאופן שבו ישראל מגישה את עצמאות ההחלטה שלה לוושינגטון.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לא הסתפק בתסכול והיה חד יותר. "אז הייתה שיחת קללות עם טראמפ. אז מה? צריך לדעת לומר לטראמפ לא", אמר לנתניהו ישירות. שר הביטחון ישראל כץ הביע תמיכה בהרחבת הפעילות הצבאית, בעוד ראש הממשלה נתניהו וח"כ אריה דרעי הסתייגו. כלומר: לא רק חיזבאללה מפקפק בהסכם - גם בתוך הקבינט הישראלי יש שרים שראו בו ויתור.

הסכם העקרונות שנחתם בוושינגטון עורר זעם גם בקרב ראשי הרשויות ביישובי קו העימות בצפון. ראש עיריית קריית שמונה, אביחי שטרן, שבחר להחרים את מפגש ראשי הרשויות עם ראש הממשלה, תקף בחריפות את ההסכם ואף בירך בציניות מרירה על דחייתו בידי חיזבאללה. "מזל שיש את חיזבאללה שידחה את ההסכם", אמר שטרן בראיון לרדיו 103FM. הוא הסביר את עמדתו: "השאלה היא למה אנחנו בכלל מנהלים משא ומתן להסכם כשהגוף הזה קיים", וקבע כי כל דיון צריך להידחות למועד שבו חיזבאללה יפורק מנשקו או יחוסל לחלוטין. שטרן האשים את הדרג המדיני גם בהתעלמות מהאינטרס הישראלי: "מחזיקים אותנו בני ערובה של ארצות הברית", אמר, וחתם: "אם היו דואגים לאינטרס הישראלי הייתי רגוע, דואגים פה לאינטרסים זרים".

בכיר ישראלי ניסה לנסח את ההסכם כהישג: "ההסכם שהושג העניק ללבנון הזדמנות לפרק את חיזבאללה". הוא הוסיף כי בארצות הברית מבינים את העמדה הישראלית ואת המחויבות לספק הגנה לתושבים אם ההסכם לא יתממש. אלה שתי הצהרות שסותרות זו את זו: מחד, ההסכם מוצג כהצלחה דיפלומטית. מאידך, ישראל כבר מציבה את תנאי ההפרה.

שאלה אחת עדיין ריחפה בלי מענה גם בתוך דיוני הקבינט: מי ואיך יפקח על פעילות צבא לבנון באזורי הפיילוט, כדי לוודא שאין שם פעילות של חיזבאללה. ההסדר מדבר על "שליטה בלעדית" של הצבא הלבנוני ב"אזורי ניסוי", ללא נוכחות של כל גורם לא-מדינתי, אבל מנגנון האכיפה לא גובש. ישראל כבר נכוותה מהסדרי פיקוח רופפים בדרום לבנון בעבר, וזו הסיבה שגורמים ביטחוניים ישראלים נזהרים מאוד מלהציג את ההסכם כניצחון.

השבוע שמתחיל ב-22 ביוני אמור לראות שיחות המשך ב"מסלולים מדיניים וביטחוניים" בין ישראל ולבנון, במטרה להגיע להסכם מקיף ובר-קיימא - אבל כל עוד חיזבאללה מסרב לכבד את הפסקת האש, ואיראן מחברת בין ההסכם לכלל הזירות, השאלה הפתוחה היא לא מה יקרה ב-22 ביוני, אלא מה יקרה בלילות שלפניו.