היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, שלחה מכתב סודי לשופט בדימוס אשר גרוניס נגד מינויו של האלוף רומן גופמן לראש המוסד - וזאת לפני שהתוודעה לחלק מהתמלילים והעדויות שנבחנו אחר כך בפני הוועדה. החשיפה מגיעה ימים ספורים לאחר שבג"ץ אישר את המינוי בניגוד לעמדתה.
המכתב נשלח ב-20 במרס, סומן לאורך עמודיו "סודי" ונשא את הכותרת "אישי למכותב בלבד". הוא כלל 23 סעיפים ונספחים, ועסק בפרשת אורי אלמקייס ובשאלות הנוגעות לטוהר המידות של גופמן. המסמך הועבר לגרוניס בלבד, מבלי שחברי הוועדה האחרים ידעו על קיומו.
מה שהופך את החשיפה לחמורה במיוחד הוא לא עצם קיומו של המכתב, אלא העיתוי שלו. בשלב שבו נשלח, מיארה טרם נחשפה לחלק מהחומרים שהוצגו בהמשך בפני הוועדה. כבר אז, ללא תמונה מלאה, הכתב בנה מסגרת שלילית מפורטת סביב המועמד. כאילו המסקנה הייתה מוכנה לפני שהחקירה הסתיימה.
בדיונים בבג"ץ על העתירות נגד המינוי התברר כי נציג הממשלה הופתע לגמרי מקיומו של המסמך. נציג היועצת המשפטית הסביר כי חומרים מסוג זה מועברים דרך יו"ר הוועדה. שופטי בג"ץ לא עסקו בזמן אמת בתוכנו המלא של המכתב, וטענה שהועלתה בדיון לגבי האם הוצג לכל חברי הוועדה זכתה לתשובה שבית המשפט אינו עוסק בניהול הפנימי שלה.
בסופו של דבר, דעת הרוב בבג"ץ קבעה כי אין בסיס לפסילת המינוי. אבל החשיפה הזאת מעבירה את המחלוקת לשדה אחר לגמרי: לא האם גופמן ראוי, אלא כיצד גובשה ההתנגדות אליו, מי החזיק בחומרים ומתי, וכיצד יו"ר הוועדה קיבל מסמך מפורט ומסווג שחברי הוועדה האחרים לא ראו כלל.
לא מדובר בפרשה מבודדת. בו-זמנית מתגלה תמונה מקבילה בשב"כ. לפי הדיווחים, כדי לסכל את מינויו של ראש השב"כ זיני, בהרב-מיארה פעלה יחד עם סגן ראש השב"כ ויועמ"ש הארגון, והעבירה לוועדת גרוניס הקלטת סתר של המועמד. חוקיות השימוש בהקלטה נמצאת בסימן שאלה רציני. גרוניס קיבל לחלוטין את הסברי זיני, ומצא שאין בהקלטה ממש. היא אפילו לא מוזכרת בחוות הדעת הסופית של הוועדה.
אבל הנזק הפנימי בשני הארגונים כבר נעשה. ראשי מוסד ושב"כ נכנסים לתפקידם כשהם יודעים מי מבכיריהם פעל באופן גלוי נגד כניסתם. גופמן לא המתין לסוף השבוע: הוא הודיע על סיום תפקידו של סגנו, המכונה א', שלפי גורמים בארגון היה שותף פעיל בניסיון לסכל את מינויו. לדבריהם, א' שיתף פעולה עם מידע "סודי" שהועבר נגד גופמן, מידע שנדחה בשתי ידיים על ידי שופטי בג"ץ.
המבקרים מצביעים על כך שמדובר בדפוס אחד: היועצת המשפטית לממשלה שיתפה פעולה עם בכירים בארגון שרצו למנוע מינוי שנקבע על ידי הדרג המדיני הנבחר. בשני המקרים, הגורם הממנה, כלומר הממשלה, גילה בדיעבד על ההתנהלות. בשני המקרים, נוצר קרע בין ראש הארגון לבכירים שיפעל תחתיו. ובשני המקרים, הוועדה ובית המשפט דחו את הטענות שהועלו נגד המועמדים.
הביקורת מחדדת נקודה שרבים מפספסים: הפגיעה אינה רק מוסדית או משפטית. היא אופרטיבית. שני ארגוני הביטחון החשאיים ביותר של ישראל נכנסים לתקופת מאבק מול איראן כשהאמון בין הדרג הפיקודי לבין הבכירים מתחתיו סדוק. בהרב-מיארה אמרה בנאום כניסתה לתפקיד שהשבת אמון הציבור במערכת המשפטית תעמוד בראש סדר עדיפויותיה. המבקרים אומרים שהמציאות הפוכה.
בשלב זה, מיארה לא פרסמה תגובה מפורטת לחשיפות. המסמך המלא עדיין לא הוצג בפומבי, והפרטים המוכרים נשענים על הכתבה שפורסמה והתמלילים שהוצגו בה. הדיון הציבורי והפוליטי סביב גבולות סמכות הייעוץ המשפטי לממשלה מול הדרג הנבחר ומול גופי הביטחון לא צפוי להירגע בקרוב.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה