ישראל מייצרת מדי שנה יותר מ-6 מיליון טונות פסולת, וכ-75% ממנה מועברת להטמנה באדמה. עכשיו, לפי דוח מבקר המדינה מיולי 2025, שטחי ההטמנה הקיימים עומדים להתכלות כבר במהלך 2026. הכוונה: לא יהיה לאן לפנות את האשפה. הדרך לפסולת שנערמת ברחובות קצרה ומהירה.
הבעיה לא נפלה משמיים. ישראל היא אחת המדינות עם שיעורי ההטמנה הגבוהים ביותר בין המדינות המפותחות. כל אזרח ישראלי מייצר בממוצע כ-600 קילוגרם פסולת בשנה. כבר היום, פסולת מאזור המרכז מובלת במשאיות לדרום הארץ - מסע ארוך, יקר ומזהם. ועד 2030, צפויה האוכלוסייה בגוש דן לבדו לגדול בכ-15%, מה שיייצר פסולת רבה עוד יותר.
לתוך הפער הזה נכנס מפעל נשר ברמלה, המפעל הישראלי היחיד לייצור מלט. מזה למעלה מעשור, המפעל משתמש בפסולת ביתית ותעשייתית כדלק חלופי בתהליך ייצור המלט, במקום פחם, פטקוק וגז. כ-30% מהאנרגיה במפעל כבר מגיעה מדלקים חלופיים - אבל זו לדברי אנשי המפעל רק ההתחלה.
הפסולת שאינה ניתנת למיחזור - שקיות, אריזות מזון, ניילונים - עוברת מיון במתקן בחירייה ומרוכזת לכדי דלק שנקרא בתעשייה "דלק מפסולת". משאיות יעודיות מובילות אותו למפעל נשר ברמלה, שם הוא מוזן למבערים בכבשן ומחמם את תערובת חומרי הגלם לייצור המלט לטמפרטורה של 1,500 מעלות. דורין יעל, אחראית תחום קיימות במפעל, מסבירה: "חומרים אלה לא יתפרקו בקרקע בזמן סביר ואין להם עתיד כקומפוסט כמו לפסולת אורגנית. הטמנה שלהם היא פשוט הטמנה של פוטנציאל".
יתרון ייחודי של שיטה זו: האפר שנוצר בתהליך הבעירה לא נותר מאחור - הוא הופך לחלק מתערובת חומרי הגלם בכבשן. בניגוד למתקני השבת אנרגיה אחרים, אין צורך לפנות את האפר ולהטמין אותו מחדש. נורית גלבוע, מנהלת איכות הסביבה במפעל, מציינת: "הטכנולוגיות המודרניות לשימוש בדלקים חלופיים מאפשרות אפילו הפחתה בפליטות תוך הגדלת השימוש בדלק מפסולת".
המטרה שהציבה נשר לעצמה היא אמביציוזית: להגיע ל-90% שימוש בדלקים חלופיים - רמה שמפעלי המלט המתקדמים ביותר באירופה כבר מגיעים אליה. גלבוע מסבירה ש"המטרה היא לצמצם פערים מול תעשיית הצמנט האירופאית". בגרמניה, לשם השוואה, הטמנת פסולת אסורה כמעט לחלוטין כבר שנים. יעל מוסיפה שבעתיד המפעל יספק "פתרון לכ-650 אלף טונות פסולת כל שנה, שהם 10% מסך הפסולת של כל מדינת ישראל".
הגעה ליעד הזה כרוכה בהשקעות גדולות: כל מערך הייצור במפעל יעבור שדרוג, ותיושם בו טכנולוגיה שתאפשר שימוש בכמויות גדולות של דלק מפסולת תוך צמצום פליטות. לדברי גלבוע, יתרון משמעותי של הפרויקט הוא שמדובר בהחלפת דלק פוסילי בדלק חלופי במפעל קיים ולא בבניית מתקן חדש מאפס - תהליך שהיה לוקח שנים רבות ומייצר בעצמו פליטות רבות.
ברקע, המצב הלאומי לא מאפשר להרשות לעצמנו להמתין. לפי הדוח של מבקר המדינה מיולי 2025, ברגע ששטחי ההטמנה יתכלו, רשויות מקומיות יתקשו לפנות אשפה מתחומיהן, ושרשרת הטיפול כולה תיפגע. מומחים מזהירים שהדרך לזיהום סביבתי ברחובות הערים קצרה ומהירה. בטווח הקצר, נדרשת התערבות ממשלתית להכשרת שטחי הטמנה נוספים - גם אם לא ידידותית לסביבה. בטווח הארוך, משרדי האוצר והגנת הסביבה נדרשים לעודד הקמת מתקני השבת אנרגיה מפסולת ולקצר את הבירוקרטיה סביבם.
השאלה היא האם הממשלה תנוע מהר מספיק: השעון מתקתק, ושטחי ההטמנה נגמרים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה