סבב הלחימה האחרון בין איראן לישראל לא היה רק תגובה צבאית. בירושלים, בביירות ובמסדרונות הקבינט הישראלי מבינים כעת את התמונה המלאה: טהרן ביצעה מהלך מחושב של סחיטה מדינית, שנועד להפוך את לבנון, את חיזבאללה ואת העורף הישראלי לקלפי מיקוח מול הממשל האמריקני של דונלד טראמפ. השאלה עכשיו היא פשוטה: האם הקלף הזה עבד.
צילום: נוצר באמצעות AIבדיון הקבינט המדיני-ביטחוני שנערך בימים האחרונים עלתה דאגה גוברת מההתפתחויות בזירה הלבנונית. השרים הזהירו מפני מצב שבו כל פעולה ישראלית משמעותית בלבנון תוביל לאיום או לתגובה איראנית ישירה. המטרה של איראן ברורה: לצמצם את חופש הפעולה של ישראל מול חיזבאללה, ולחבר מחדש בין שתי הזירות שישראל מנסה להפריד. בדיון נשמעו גם קריאות להחרפת הפעילות נגד חיזבאללה ולהגדלת מלאי החימושים של צה"ל, לצד הערכות כי העימות הבא בצפון עשוי להיות רק עניין של זמן.
השיטה האיראנית פשוטה בתכנון שלה וסכנתה בדיוק בפשטות הזו. חיזבאללה מותח את הגבול בלבנון. ישראל מגיבה. איראן יורה על ישראל. המפרץ נבהל. טראמפ, שמבקש להחזיר את המהלך המדיני למסלול, מנסה לסגור כל סבב במהירות ולהשיב את הצדדים לשולחן. וכך איראן מרוויחה את הדבר החשוב ביותר מבחינתה: זמן, מרחב תמרון, והמשך אחיזתו של חיזבאללה בלבנון. כל מטח נועד לומר לטראמפ: הדרך להסדרה תעבור דרך התחשבות בדרישות טהרן.
לבנון אינה זירה צדדית בחשבון הזה. היא לב מנגנון הסחיטה כולו. חיזבאללה הוא הקלף המרכזי של איראן בציר השיעי: לא רק ארגון חמוש, אלא נכס מדיני ומחאה פתוחה שטהרן יכולה להציג בכל רגע. חיזבאללה חזק מסייע לאיראן מול וושינגטון, משום שהוא מאפשר לה לאיים על ישראל, לשתק את לבנון, להבהיל את מדינות המפרץ ולומר לאמריקנים: כל ניסיון לדחוק אותנו יטלטל את האזור כולו. לכן כל פגיעה ישראלית בחיזבאללה היא, מבחינת טהרן, פגיעה בנכס הממושכן שלה.
המסר לממשלת לבנון אינו עדין. טהרן משגרת אזהרה מאפיוזית: אל תחשבו על ריבונות מלאה בלי הסכמת חיזבאללה ובלי אישור מטהרן; אל תחשבו על הסכם שמצמצם את הארגון השיעי; אל תחשבו שאפשר להחזיר למדינה הלבנונית שטח, ביטחון וסמכות בלי שהציר יגבה מחיר. לבנון, מבחינת איראן, אינה מדינה שיש לשחרר. היא פיקדון.
אבל בביירות טוענים הבוקר כי הקלף האיראני לא עבד כמתוכנן. מקור ממשלתי לבנוני אמר לעיתון הלבנוני "אל-ג'מהוריה" כי "ההתפתחויות הצבאיות של היומיים האחרונים סיכלו למעשה את ניסיונה של איראן לקשור ישירות את הזירה הלבנונית למשוואת ההרתעה בין טהרן לתל אביב. המציאות בשטח וההתערבות האמריקנית הישירה קבעו מחדש כללי פעולה שונים לחלוטין מאלו שאיראן ביקשה." לדבריו, המשוואה של "תקיפת הדאחיה בביירות מול תקיפה איראנית לעבר ישראל" קרסה, והוחלפה במשוואה שמדינת לבנון דנה בה במהלך המשא ומתן: ביסוס הפסקת האש בצפון ומניעת הסלמה נוספת.
מקור מדיני לבנוני בכיר הוסיף כי מאחורי חילופי האש הסתתרו גם שיקולים כלכליים: "טהרן שאפה להשיג מטרות שחורגות מהממד הצבאי הישיר, ובראשן ניסיון לדחוף את הממשל האמריקני לשקול מחדש את החרפת המצור על נמלי איראן, שגורם להפסדים כספיים עצומים לכלכלה האיראנית, וכן לרכך את העמדה האמריקנית לגבי הכספים האיראניים המוקפאים בחו"ל." לפי אותו מקור, התוצאות היו הפוכות לחלוטין מהציפיות: וושינגטון לא הראתה שום שינוי במדיניותה, והתגובה הישראלית הייתה קשה מספיק כדי לשלול את המסרים המדיניים שאיראן ניסתה לקדם.
במקביל, ישראל שרטטה מסרים משלה. לפי דיווח בעיתון "אל-אח'באר" הלבנוני, שמזוהה עם חיזבאללה, עם כניסתה לתוקף הפסקת האש בין איראן לישראל, צה"ל הגביר באופן שיטתי את תקיפותיו בכפרים בדרום לבנון. המטרה: לשלוח מסר לטהרן ולקהילה הבין-לאומית כי האזורים שמדרום לנהר הליטאני נמצאים מחוץ לתחום של כל הסדר אזורי פוטנציאלי, וכי הפעילות הקרקעית של צה"ל מתנהלת באופן עצמאי מכל הסכם.
בירושלים מרוצים מהאופן שבו התנהל הסבב מול איראן ישירות, ומעריכים שהוא הסתיים בתוצאה חיובית. אבל ההסתפקות קצרת טווח. הדאגה האמיתית היא לטווח הרחוק: האם טראמפ יאפשר לישראל להמשיך לפעול בחופשיות בלבנון, או שוושינגטון תנסה להציב מגבלות חדשות על הפעילות הצבאית באזור. בירושלים יראו בחופש פעולה מול חיזבאללה הוכחה לכך שהמשוואה האיראנית נבלמה. הגבלות אמריקניות, לעומת זאת, ייתפסו כהישג איראני.
נתון מטלטל שפורסם היום מוסיף ממד נוסף לתמונה: רק 41% מהיהודים בישראל סבורים שביטחון ישראל הוא שיקול מרכזי אצל טראמפ - השפל הנמוך ביותר שנמדד מאז שהמכון הישראלי לדמוקרטיה החל לבדוק את השאלה הזו בנובמבר 2024. לפני שלושה חודשים בלבד, במרץ השנה, עמד הנתון על 64%. הירידה מופיעה במדד הקול הישראלי לחודש מאי 2026, שנערך על ידי מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה, על בסיס ראיונות עם 603 נשאלים בעברית ו-150 בערבית.
הפירוק לפי מחנות פוליטיים מגלה כמה עמוק הפיל. בשמאל רק 25.5% סבורים כיום שטראמפ שם את ביטחון ישראל במרכז, לעומת 34.5% במרץ. במרכז נרשמה צניחה דרמטית במיוחד: מ-62% לפני שלושה חודשים ל-32% בלבד כיום. אפילו בימין, שם נהנה טראמפ היסטורית מאהדה גבוהה, נפלו הנתונים מ-70% ל-48%. מעניין שדווקא בקרב המרואיינים הערבים נרשמה מגמה הפוכה: שם עלה שיעור הסבורים שביטחון ישראל מרכזי עבור טראמפ מ-43% ל-59%.
גם לגבי ההסכם המתגבש בין ארצות הברית לאיראן, הציבור הישראלי מפגין פסימיות עמוקה. רק 32% מאמינים שהסכם עתידי יכלול חיסול של איום הטילים הבליסטיים האיראניים, ורק 28% מעריכים שהוא יוביל להחלשת משטר האייתולות. הנתון הפחות גרוע הוא שמניעת פיתוח נשק גרעיני תיכלל בהסכם - אבל גם זה מאמינים רק 56%. בחודש מרץ, בעיצומו של מבצע "שאגת הארי", האופטימיות הייתה הרבה יותר גבוהה: כשני שלישים העריכו שהמבצע יחסל את פרויקט הגרעין ואת איום הטילים, ולמעלה ממחצית האמינו שיוביל להפלת המשטר. הסקר שואל גם האם סיום המלחמה עם איראן בתנאים הנוכחיים מתאים לאינטרסים הביטחוניים של ישראל - 57.5% מהציבור אמרו לא, כאשר בפילוח לפי מחנות בציבור היהודי, פחות משליש בכל אחד מהם חושבים שסיום המלחמה כעת מתאים לאינטרסים הביטחוניים: 30% בשמאל, 26.5% במרכז ו-29.5% בימין.
תמונה קודרת עוד יותר עולה בכל הנוגע לזירה הצפונית. רק 17.5% מכלל הציבור הישראלי נותנים ציון חיובי לאופן שבו ישראל מתמודדת עם חיזבאללה בצפון. בקרב יהודים הנתון עומד על 19.5%, ובקרב ערבים הוא צונח ל-8% בלבד. אפילו בימין, שנחשב לתומך הגדול ביותר בהמשך הלחימה, רק כרבע נותנים ציון טוב או מצוין.
ההכרעה על חופש הפעולה של ישראל בלבנון תיבחן בשבועות הקרובים, ועמה השאלה האם המשוואה האיראנית אכן קרסה או שמא רק עברה שינוי צורה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה