ספילברג חוזר לחייזרים: "התגלית" מגיע לקולנוע בצל חשיפות הפנטגון

סטיבן ספילברג חוזר לשאלה שליוותה אותו כל הקריירה: האם אנחנו לבד ביקום? הפעם זה לא "מפגשים מהסוג השלישי" ולא "אי.טי." - זה "התגלית", מותחן קונספירציה חדש שמגיע לבתי הקולנוע עכשיו, ומיד עורר ויכוח. האם ספילברג חזר לשיא, או שזה ספילברג על ניוטרל?

העלילה מתמקדת בשני גיבורים שנקלעים לסוד עולמי. דניאל קלנר, מומחה סייבר שמחזיק בחומרים מסווגים המוכיחים קיום חייזרים, בורח מגורמי ממשל חשאיים יחד עם מרגרט פיירצ'יילד, חזאית טלוויזיה מקנזס סיטי שמתעוררות אצלה יכולות טלפתיות מסתוריות - כולל דיבור שוטף ברוסית ובקוריאנית. אחריהם רודף סקנלון, ראש סוכנות סודית שמטרתה להשתיק את האמת. את התפקידים מגלמים ג'וש אוקונור, אמילי בלאנט, קולין פירת' וקולמן דומינגו.

הרעיון לסרט לא נולד סתם מהאוויר. ב-2017 פרסם ה"ניו יורק טיימס" תחקיר שחשף תוכנית סודית של הפנטגון לחקר תופעות אוויריות בלתי מזוהות. החשיפה הזו הציתה דיון ציבורי רחב בארצות הברית, שהגיע עד לשימועים פומביים בקונגרס. ספילברג, לדבריו, לא הצליח לשחרר את הנושא מהראש. הוא התחיל לכתוב רעיונות באפליקציית ההערות באייפון שלו, מדי יום עוד קצת, עד שנוצר מסמך של 52 עמודים. רק אז הצטרף התסריטאי דיוויד קופ, שותפו הוותיק מ"פארק היורה" ו"מלחמת העולמות", ועיצב את זה לתסריט מלא.

הסרט מגיע בתזמון שקשה להתעלם ממנו. ממש לפני כחודש שיחרר ממשל טראמפ סרטונים של תופעות אוויריות בלתי מוסברות, ובימים האחרונים ממש חברי קונגרס מחייבים שקיפות מלאה בנושא עב"מים ודורשים הגנה על מי שברשותו מידע סודי. הצירוף הזה בין הסרט למציאות לא נעלם מאיש.

ספילברג עצמו מדגיש שמדובר בהרבה יותר מסרט על חייזרים. לדבריו, זהו סרט על מידע, על שליטה במידע ועל הקושי לזהות אמת בעולם שבו בעלי כוח מטשטשים את הגבול בין עובדות לסיפורים. קופ מוסיף שאחד ממקורות ההשראה המרכזיים היה גל סרטי המתח הפוליטיים של שנות ה-70, שבהם אדם בודד מנסה לחשוף אמת גדולה בזמן שמערכת שלמה עובדת כדי להשתיק אותו.

הביקורות? מעורבות. מצד אחד, ברור שספילברג עדיין יודע לשים מצלמה. הסינמטוגרפיה של יאנוש קמינסקי נחשבת לאחד החלקים החזקים של הסרט, עם ואן-שוטים מרשימים ועבודת מצלמה יוצאת דופן. המוזיקה של ג'ון וויליאמס, בן ה-94 שמלווה את ספילברג כבר 30 סרטים, מוזכרת כנוסטלגית ומרגשת. ואמילי בלאנט, כך אומרים, "סוחבת על גבה כמעט את כל הסרט" באחת מתצוגות המשחק הטובות בקריירה שלה.

מצד שני, יש ביקורת חדה: הסרט אמור להיות מותחן, אבל הוא לא ממש מותח. החלק הראשון עובד, כשהתעלומה עדיין לוטה בערפל. אבל ככל שהסרט מתקדם, הוא הולך לכיוונים צפויים יותר, עד לסיום שנדמה כאנטי-קליימקס. גם עיצוב החייזרים עצמם נמתח על חוסר מקוריות: ראש אליפטי, עיניים גדולות, פה קטן - אותו שטנץ ישן. הנבל של קולין פירת' לא מרגיש מאיים מספיק, ורעיונות מעניינים - כולל הממד הדתי של הסיפור - נזרקים לאוויר בלי שהסרט באמת מחויב אליהם.

מבחינה רוחנית, "התגלית" עוסק בשאלות הגדולות ביותר שיש: מה יקרה לדת אם יתברר שאנחנו לא לבד? ספילברג בנה את שיא הסרט כמין מעמד הר סיני מודרני, שבו במקום קול אלוהי מול הר אחד, ההתגלות מתרחשת בו-זמנית דרך אינסוף מסכי טלפון וטלוויזיה ברחבי העולם. הוא עצמו כבר עשה משהו דומה ב"מפגשים מהסוג השלישי" ב-1977, שבו השווה את המגע עם החייזרים למעמד הר סיני. 50 שנה אחר כך, הוא חוזר לאותו מקום - רק הפעם, הוא אומר, התמימות כבר אבדה.

"התגלית" צפוי להצלחה כלכלית, וזה לא מובן מאליו: שני הסרטים הקודמים של ספילברג, "סיפור הפרברים" ו"הפייבלמנים", היו כישלונות מסחריים. השאלה היא אם הסרט יצליח להיות יותר ממכרה כסף. כרגע, הביקורות מצביעות על יצירה מעניינת שלא מממשת את הפוטנציאל שלה לגמרי - ספילברג שחוזר למכורה, אבל לא בהכרח בשיאו.