עמית סגל: המלחמה באיראן הסתיימה בלי השמדת פרויקט הגרעין

ה-7 ביוני 2026 עשוי להיות התאריך שיכה בנתניהו יותר מכל - כך טוען הפרשן הפוליטי עמית סגל בטורו השבועי. איראן תקפה בטילים, טראמפ דרש לא להגיב וגיבה זאת בצרור טלפונים, ראיונות וציוצים. ואז הגיעה שיחת הטלפון המכרעת: "גבר צריך לעשות מה שגבר צריך לעשות", אמר ראש הממשלה לנשיא, והמטוסים יצאו מזרחה. המלחמה כבר הסתיימה, אבל כעת מתחדדת שאלה לא נוחה: מה בדיוק השגנו?

לפי סגל, עד חודש אפריל נהנה נתניהו מיתרון פוליטי אדיר בזכות הקשר האישי עם טראמפ. הישגי מבצע "עם כלביא" היו קונצנזוס רחב, ותמיכה כמעט מלאה ליוותה את שבועות הראשונים של "שאגת הארי". אבל כשהוכרזה הפסקת האש, בניגוד מוחלט לעמדת ישראל, החל היתרון הזה להישחק. מחיר הדמים בדרום לבנון, חזרת מצב החירום בצפון, והתגברות העזות האיראנית, הפכו את היתרון לחיסרון.

הביקורת החריפה ביותר שמגיעה מהאופוזיציה מתמקדת בהיעדר אסטרטגיה. אבל סגל מסייג: "האם לשיטתם אמור היה נתניהו להגיד 'לא, תודה' לנשיא ארצות הברית, שלהוט לפעול יחד נגד האויב האימתני ביותר שידעה ישראל מאז הקמתה? לסרב לגריעת 300 מיליארד דולר מנכסיה של איראן, לרבות רוב נכסיה הצבאיים, מתקני הגרעין ומפעלי הטילים?" לדבריו, הביקורת על כך שישראל לא השמידה את שכונת הדאחייה בלבנון נשמעת מגוחכת במיוחד כשהיא מגיעה מאותם גורמים שדרשו לאורך רוב המלחמה בעזה לעצור, להפסיק ולכבד כל תכתיב אמריקני.

אבל סגל מצביע על נקודה אחת שבה לדבריו אפשר וצריך היה לנהוג אחרת: בחירת המטרה העיקרית של המבצע. "ישראל יצאה למלחמה אחר מלחמה כדי לעצור את תהליך ההתגרענות של איראן", הוא כותב. "הפלת המשטר היתה רק תוצר לוואי מבורך". לדבריו, שני בכירים במערכת הביטחון, אחד לשעבר ואחד בהווה, אמרו לו השבוע באופן מפורש: "היינו צריכים להתעקש הרבה יותר על מבצע צבאי להחרמת האורניום המועשר. זה היה אפשרי".

במקום זאת, לפי אותם גורמים, ישראל "התפזרה על תקיפות הרסניות ונרחבות, אך לא כאלה שמביאות ניצחון מוחלט". יתרה מזו, בגלל ההמתנה לאפשרות שמבצע חרמת האורניום יאושר, ישראל נמנעה מביצוע פעולות אחרות שהיו מזיקות לתוכנית הגרעין. כך הסתיימה המלחמה עם חיסול כמה מדעני גרעין, שהוא "ללא ספק חשוב, אבל לא שובר שוויון" - ובלי הישג ענק ובלתי הפיך.

ברקע, הדרמה הדיפלומטית שנחשפה בימים האחרונים מסבירה חלק מההתפתחויות. על פי הדיווחים, טראמפ פרסם פוסט לוחמני שבו הכריז כי ארצות הברית מתכוונת "להכות באיראן חזק מאוד הלילה". האיום הצית בהלה בקרב מנהיגי האזור, ובתוך שעות ספורות קיבל טראמפ שיחות טלפון בהולות משלושה מנהיגים: אמיר קטאר, נשיא איחוד האמירויות, ומפקד צבא פקיסטן. השלושה הבטיחו לו כי הסכם מסגרת ראשוני כבר מונח על השולחן - והבטחה זו הספיקה לטראמפ כדי להורות על ביטול תוכניות התקיפה של הפנטגון.

ההסכם המתגבש עצמו מעורר ביקורת חריפה בישראל. לפי הדיווחים, המתווה הנוכחי מתמקד בפתיחה מחדש של מצר הורמוז וחידוש יצוא הנפט האיראני, לצד הקלות הדרגתיות בסנקציות. איראן עשויה לקבל גישה לנכסים קפואים בשווי של למעלה מ-16 מיליארד דולר, המוחזקים בעיקר בקטאר. מנגד, שאלות הליבה על האורניום המועשר, תוכנית הטילים הבליסטיים ותמיכת איראן בארגוני הטרור - טרם קיבלו מענה ברור.

גורמים ישראלים מסרו כי הודעת טראמפ הגיעה ללא התרעה מוקדמת: "הופתענו. כולם חיים מהציוצים שלו". נתניהו שוחח עם הנשיא האמריקני לאחר מכן, והבהיר את עמדת ישראל: כל הסכם סופי חייב לכלול פינוי מוחלט של חומרי הגרעין משטח איראן, פירוק תשתיות העשרת האורניום, הגבלות על הטילים הבליסטיים, והפסקת המימון לארגוני הטרור. מלשכת ראש הממשלה נמסר כי נתניהו הביע הערכה למחויבותו של טראמפ לתנאים אלה.

גם הפרשן מתי טוכפלד מדגיש בכתיבתו השבועית כי הרפתקת טראמפ מול איראן הסתיימה ברע. לדבריו, טראמפ החל מתוך עוצמה ואיומים, אבל הפך במהלך החודשים האחרונים ל"מי שמשווע לעסקה כמו קודמיו". הפגיעה בתדמיתו, כותב טוכפלד, פוגעת ישירות גם בנתניהו מבחינה פוליטית: הקמפיין שתכנן נתניהו לבחירות, שהיה אמור להתבסס על שלטי "חזקים ביחד" עם תמונות ענק של השניים, כבר לא יוכל לשאת את אותו משקל.

סגל מסיים בשאלה פתוחה: האם עדיין מאוחר לבצע מבצע להחרמת האורניום המועשר? "מבצעית לא", הוא כותב. המכשול העיקרי הוא הטראומה הרפובליקנית מכוחות קרקעיים. אבל לדבריו, הלחץ שבו נמצא טראמפ בין סירוב לכל הסכם שכולל הסרת סנקציות לבין רתיעה מחידוש הלחימה יכול להוביל אותו בסופו של דבר לאשר מבצע שיטפל ישירות במלאי האורניום המועשר.