עשרים וחמש ישיבות הסדר, כשליש מכלל ישיבות ההסדר בארץ, הודיעו לאחרונה לתלמידיהן שלא יתגייסו לחיל השריון. הסיבה הרשמית: שילוב נשים בחיל הלוחם. אבל מי שמכיר את עולם הישיבות מבין שהסיפור לא מתחיל ולא מסתיים שם.
הצהרה מהסוג הזה היא אירוע חריג. ישיבות הסדר הן הגשר שבין העולם הדתי-לאומי לבין השירות הצבאי. הן הנוסחה שאפשרה לאלפי בני ישיבות ללמוד תורה ובו-זמנית לשאת נשק. כשכשליש מהן אומרות "לשריון לא", הן לא רק מכריזות על עמדה הלכתית. הן מנסחות מחדש את מרחב הפעולה שלהן מול המוסד הצבאי.
הטיעון הגלוי הוא צניעות. נשים בחיל הלוחם, קרבה פיזית, בעיות הלכתיות. זה הנימוק שעולה בשיחות בין הרבנים לתלמידים ובהודעות הרשמיות. אבל מי שמאזין לשיח הפנים-ישיבתי שמע את הדיון הזה מתנהל הרבה לפני שהייתה טנקיסטית אחת בשריון. השאלה העמוקה יותר היא שאלת מעמדו של צה"ל בתודעה הדתית-לאומית. האם הצבא הוא מוסד קדוש, המשך של מלחמת מצווה, או שמא ארגון מדינתי שאפשר ומותר לנהל איתו משא ומתן, ובנסיבות מסוימות גם לסרב לו.
הניסיון לנהל את כוח האדם של הצבא מבחוץ, דרך פסיקות ישיבתיות, אינו חדש. אבל ההיקף הנוכחי שונה. עשרים וחמש ישיבות שפועלות בתיאום, שמוציאות הנחיה דומה בו-זמנית, זה לא ספונטני. זה אות לתהליך ארגוני שבנוי עליו מבנה של סמכות. רב ישיבה שאומר "לתלמידי אסור להתגייס לשריון" אינו מפרש הלכה בלבד. הוא טוען לסמכות על גוף ביטחוני ריבוני של המדינה.
יש בתוך עולם הדתי-לאומי עצמו שיח נגדי, שקט יותר אבל קיים. רבנים שסבורים שהגדרת "צניעות" שמובילה לנטישת יחידות קרביות כולן היא פרשנות שיש לה מחיר ביטחוני ומוסרי. חיילים דתיים לשעבר שמספרים שהשריון, דווקא, הוא המקום שבו יצרת אחוות לוחמים שקשה לשחזר בכל יחידה אחרת. הם לא מדברים הרבה בפומבי. בעולם הישיבתי, הדעה הנגדית לפסיקת הרב היא לא תמיד מקום בטוח להיות בו.
האפשרות שהמאבק הזה נועד גם לצרכים פנימיים של החברה הדתית-לאומית היא אפשרות שיש לבחון ברצינות. בשנים האחרונות, העולם הדתי-לאומי עבר תהליך של חרדיזציה חלקית. ישיבות גדולות יותר, לימוד ארוך יותר, ירידה בנכונות לשרת ביחידות שאינן "ישיבתיות". הדיון על נשים בשריון מאפשר לנסח עמדות כאלה בשפה הלכתית, שהיא שפה לגיטימית ומוכרת, במקום בשפה של ניהול עדיפויות אישיות.
צה"ל, מצדו, לא מצא עד כה דרך אפקטיבית להתמודד עם הדינמיקה הזו. ההתלבטות היא אמיתית: לכפות שיבוץ על ישיבות שסירבו פירושו עימות ישיר עם ציבור שמספק חלק מהלוחמים המוטיבציוניים ביותר. לוותר פירושו לאשר את המודל שבו רבנים מנהלים את תפקידי ההצבה. שתי האפשרויות עלות.
מה שצפוי בהמשך הוא שהדיון לא יישאר בגבולות השריון. אם המתכונת הזו מצליחה לשנות מדיניות צבאית או לפחות לכפות על הצבא לעצור ולהתדיין, ישיבות אחרות ילמדו את הלקח. השאלה הבאה תהיה לגבי יחידות אחרות, נסיבות אחרות, ובסופו של דבר לגבי מי מחליט מה.
הדיון על נשים בשריון הוא הפנים הנראות של שאלה הרבה יותר יסודית, ועניינה מי מחזיק בסמכות להגדיר את תנאי השירות במדינה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה