הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה הערב את נתוני מדד המחירים לצרכן לחודש מאי 2026, ועל פיהם ירד המדד ב-0.3% לעומת אפריל - חד מהתחזיות שדיברו על ירידה של 0.1% עד 0.2% בלבד. שיעור האינפלציה השנתי נותר על 1.9%, נתון שמעמיד את ישראל בתוך יעד יציבות המחירים שקבע בנק ישראל - בין 1% ל-3%. הסיבה שהאינפלציה השנתית לא ירדה למרות הירידה החודשית היא טכנית: גם מדד מאי אשתקד ירד באותו שיעור בדיוק, כך שהמספרים מתאזנים.
הנתון מגיע בעיתוי מדויק. נגיד בנק ישראל אמיר ירון רמז בתקופה האחרונה כי סביבת האינפלציה חזרה לטווח הרצוי, מה שפותח פתח תיאורטי להורדת ריבית בהמשך. כעת יש לו את המספרים כדי לגבות את הכיוון הזה. השאלה היא לא אם, אלא מתי ובאיזה קצב.
מה משך את המדד כלפי מטה בחודש מאי? הגורם המרכזי היה סעיף נסיעה לחו"ל, שרשם ירידה חדה של 16.9% וגרע לבדו 0.4% משינוי המדד החודשי. בנוסף, הפירות הטריים ירדו ב-4.9% - ירידה עונתית שצפויה בחודש זה. סעיף התחבורה בכללותו ירד ב-2.7%, וריהוט וציוד לבית רשם ירידה של 0.1%. אלו לא בשורות מרעישות בפני עצמן, אבל הכיוון הכולל תואם את התמונה שבנק ישראל רוצה לראות.
מנגד, לא הכל ירד. מחירי ההלבשה עלו ב-1.9%, ומדד התרבות והבידור זינק ב-1.1% עם פתיחת עונת הקיץ. מחירי המזון, ללא ירקות ופירות, נותרו ללא שינוי. סעיף הדיור רשם עלייה של 0.6%, ומשקלו בסל המדד הוא כרבע מהסך הכולל. שוק השכירות ממשיך להציק: שוכרים שחידשו חוזה שילמו בממוצע 2.5% יותר לעומת החוזה הקודם, ושוכרים שחיפשו דירה חדשה נאלצו להתמודד עם עלייה חדה הרבה יותר - 6.8%, השיעור הגבוה ביותר מאז אוקטובר 2023. זו מגמה שממשיכה להעיב על הוצאות הדיור של משקי הבית, גם כשהאינפלציה הכללית מתנהגת יפה.
רונן מנחם, כלכלן השווקים הראשי בבנק מזרחי טפחות, הצביע על המתח הזה בדיוק: "ראוי לציין התייקרות משמעותית בחוזי שכירות חדשים. לא מסתמנת התקררות של סעיף חשוב זה, המהווה כרבע מסך המדד. יהיה על בנק ישראל להשגיח עליו, שעדיין דוחף את המדד הכללי כלפי מעלה". בפועל, מי שנאלץ לעבור דירה משלם כיום בממוצע כ-270 שקל יותר בחודש ברמה הארצית, ובתל אביב כמעט 500 שקל יותר.
מדוע הזינוק בשכירות לשוכרים חדשים? כמה גורמים פועלים בו זמנית. ראשית, הקיץ בשוק השכירות מתפרץ מיד לאחר חג הפסח, ואפריל השנה נפל בתוך חג הפסח ואיחר את הלחץ העונתי למאי. שנית, המלחמה הוסיפה אלפי מפונים למעגל השוכרים. שלישית, משקיעי הנדל"ן צמצמו את רכישות הדירות, מה שמקטין את ההיצע בשוק השכירות. שילוב הגורמים הזה מזין לחץ מחירים שאינו נפתר.
במקביל פורסמו גם נתוני שוק הדיור, שאינם חלק מהמדד עצמו. בהשוואה בין מרץ-אפריל 2026 לפברואר-מרץ 2026, מחירי הדירות ירדו ב-0.3%. הירידות החדות ביותר נרשמו בירושלים ובחיפה, בעוד שבמחוזות תל אביב והמרכז נרשמו דווקא עליות קלות.
במבט שנתי התמונה ברורה יותר. מחירי הדירות בישראל ירדו ב-1.3% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. דירות חדשות ירדו בשיעור חד יותר - 3.9%. גם מחירי הקרקעות המשיכו להיחלש, לאחר שבשנת 2025 נרשמה ירידה של 4.9% במדד מחירי הקרקעות. על הנייר, זה נשמע כמו חדשות טובות לרוכשים פוטנציאליים.
אלא שיש צד אחר למשוואה: מדד תשומות הבנייה למגורים עלה ב-0.6% בחודש מאי, והשלים עלייה שנתית של 3.5%. הסיבה המרכזית היא התייקרות של 5.3% בעלויות השכר בענף הבנייה. המשמעות המעשית: גם כשמחיר הדירה הסופי יורד, הקבלן מוציא יותר כדי לבנות אותה. זה לחץ שלא הולך לשום מקום בקרוב.
ההקשר הרחב חשוב כאן. ישראל חוותה תקופה ממושכת שבה האינפלציה חרגה מהיעד, בחלקה בשל לחצים גלובליים ובחלקה בשל השלכות המלחמה על שוק העבודה ושרשראות האספקה. החזרה לתוך הטווח של 1%-3% היא אות שהמדיניות המוניטרית עובדת, אך בנק ישראל ינקוט זהירות לפני כל צעד - ריבית שיורדת מהר מדי עלולה לשחרר מחדש את הלחצים.
השאלה המרכזית שתעסיק את השווקים בשבועות הקרובים היא האם נגיד בנק ישראל אמיר ירון ינצל את חלון ההזדמנויות שנפתח. הסביבה תומכת - אינפלציה בטווח היעד, מחירי דיור מתמתנים ולחץ ריאלי על משקי הבית מריבית גבוהה. אם נתוני יוני יאשרו את המגמה, הסיכוי להורדת ריבית בהחלטה הקרובה יגדל משמעותית.
נתוני האינפלציה של מאי מספקים לבנק ישראל את הביסוס הנדרש לדיון רציני על הורדת ריבית, אך ההחלטה הסופית תלויה בנתונים שעוד יגיעו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה