בג"ץ ידון בפסילת מינוי פרקליטו של נתניהו למבקר המדינה

בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ ידון היום בעתירות הדורשות לפסול את בחירתו של מיכאל ראבילו לתפקיד מבקר המדינה. ראבילו, עורך דינו האישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נבחר לתפקיד הבכיר מטעם הכנסת - ועצם הבחירה הזו מעוררת שאלות שבית המשפט העליון יידרש כעת לענות עליהן.

צילום: נוצר באמצעות AI

הלב של העתירות הוא ניגוד העניינים המובנה שטמון במינוי: מבקר המדינה אמור לפקח על הממשלה ועל ראש הממשלה, אך ראבילו הוא האיש שמייצג את נתניהו בהליכים משפטיים. מדובר במינוי שמעמיד את שני האנשים - הממונה והמפוקח - בקשר עמוק ואישי שלא היה קיים אף פעם קודם בתולדות התפקיד.

תפקיד מבקר המדינה הוא אחד מעמודי התווך של הפיקוח הדמוקרטי בישראל. המבקר בודק את פעולות הממשלה, את תקציביה, את ההחלטות שמתקבלות בחדרים הסגורים. לראבילו, אם יכהן בתפקיד, תהיה גישה ישירה לחומרים הנוגעים לכל משרדי הממשלה, כולל משרד ראש הממשלה שהוא משמש כיום כעורך דינו.

הבחירה עצמה בוצעה בכנסת, שבה לקואליציה של נתניהו יש רוב. המתנגדים לבחירה טוענים שמדובר בניסיון להשתיל אדם נאמן בתפקיד פיקוח עצמאי, ובכך לנטרל מנגנון ביקורת שאמור לפעול ללא קשר לאינטרסים פוליטיים. מדובר, לשיטתם, בהמשך ישיר למהלכי הרפורמה המשפטית, גם אם בדרך שונה ועקיפה יותר.

מצד שני, תומכי המינוי טוענים שמדובר בבחירה חוקית לחלוטין שנעשתה בדרך הדמוקרטית הרגילה, ושהמסלול שבחר בג"צ לדון בעתירות מייצג בדיוק את ההתנגשות החוזרת בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת. לפי טענה זו, בית המשפט העליון חותר שוב תחת החלטה שנתקבלה על ידי נבחרי הציבור.

ראבילו עצמו ייצג את נתניהו בהליכים הפליליים הארוכים שהסתיימו בפרשות שחיתות שונות. הקשר ביניהם אינו פורמלי בלבד. מדובר בקשר עבודה אינטימי, שבמסגרתו ראבילו ידע פרטים רגישים ביותר על ראש הממשלה ועל סביבתו. עכשיו, אותו אדם עומד למלא תפקיד שמחייב עצמאות מוחלטת מכל גורם שלטוני.

ראבילו נבחר לתפקיד לפני כשבוע וחצי בסיבוב הצבעה שני במליאת הכנסת, לאחר שבסיבוב הראשון יצא מפסיד. בסיבוב הראשון קיבל השופט בדימוס יוסף אלרון 60 קולות לעומת 57 לראבילו, אך אף מועמד לא השיג את הרוב הדרוש של 61 קולות. בסיבוב השני חל מהפך: ראבילו זכה ב-61 קולות ואלרון ב-57 בלבד. במהלך הסיבוב השני, חברי כנסת מהאופוזיציה טענו כי חברי הכנסת מהליכוד קיבלו הנחיה לצלם את עצמם עם פתק ההצבעה מאחורי הפרגוד - טענה שחברי הכנסת שלמה קרעי וחנוך מילביצקי דחו, וטענו שפרסמו את התמונות על דעת עצמם בלבד. חוק יסוד: מבקר המדינה קובע כי ההצבעה חייבת להיות חשאית.

הדיון בבג"צ נערך לפני המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטות גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן. בפתח הדיון ציין סולברג כי כלל השופטים מכירים את אלרון: "כולנו עבדנו עם השופט אלרון, מטבע הדברים יש בינינו יחסי ידידות. כשכולנו מנועים, חלק הכלל המשפטי לפיו אנו כשרים. כך נעשה ביושר". שבע עתירות הוגשו לבית המשפט על ידי גורמים שונים, ביניהם התנועה לאיכות השלטון, לשכת עורכי הדין, סיעות יש עתיד וכחול לבן-המחנה הממלכתי, חברות הכנסת קארין אלהרר ונעמה לזימי, עמותת הישראלים ועו"ד יהודה רסלר. אלרון עצמו הצטרף לעמדת העותרים וביקש לפסול את הבחירה. כל העותרים מבקשים לקיים בחירות חוזרות לתפקיד.

הדיון בבג"צ צפוי להיות מורכב. בית המשפט יידרש להכריע האם ניגוד העניינים המבני הוא כה חריף עד שהוא פוסל את הבחירה מעיקרה, או שמא מדובר בשאלה פוליטית שאינה נמצאת בסמכות שיפוטית. ההכרעה תשפיע לא רק על גורלו של ראבילו, אלא על גבולות הפיקוח השיפוטי על בחירות הכנסת לתפקידים ממלכתיים.

ראש הממשלה ותנועת הליכוד, באמצעות עורכי הדין אילן בומבך ושי לוי, ביקשו לדחות את העתירות, בטענה שהוגשו בשל חוסר שביעות-רצון מהתוצאה ולא בשל פגם אמיתי. עוד נטען כי אין איסור מפורש בחוק על תיעוד עצמי של תוכן ההצבעה, וכי לא הוכח שניתנה הנחיה מסודרת לחברי הכנסת. יועמ"שית הכנסת שגית אפיק תמכה אף היא בעמדה זו. ראבילו עצמו דחה את הטענות נגדו וציין כי מעולם לא היה חבר במפלגה פוליטית וכי "ניתן למצוא אנשים הגונים, ישרים ובעלי יושרה וחוט שדרה, אשר ימלאו את תפקידם נאמנה ויפעלו באופן אובייקטיבי ומקצועי, גם אם היו להם קשרים קודמים עם הגורמים הממנים או המבוקרים".

ההחלטה שתתקבל בבית המשפט העליון תהיה תקדימית בין אם תפסול את הבחירה ובין אם תאשר אותה. ממשלת נתניהו מצידה הגיבה בביקורת על עצם ההתערבות השיפוטית בהחלטות הכנסת, ואין ספק שגם תוצאה של דחיית העתירות תשמש נשק פוליטי בידי שני הצדדים.