אחד הקולות השמרניים המשפיעים ביותר בארצות הברית, בן שפירו, הוציא אמירה מטלטלת נגד ההסכם שחתם ממשל טראמפ מול איראן: "אסון". לא ביקורת עדינה, לא הסתייגות - אסון. האיש שנחשב שנים לאחד מהמגינים הנלהבים ביותר על מדיניות טראמפ, פתח אש ישירה גם על ג'יי.די ואנס אישית, וטען כי סגן הנשיא "לא שירת כראוי את הנשיא" בתפקידו כראש צוות המשא ומתן.
בריאיון לרשת פוקס ניוז, שפירו לא השאיר ספק: "ממה שאפשר לראות בטקסט, מדובר באסון. הוא לא משיג אף אחת מהמטרות המרכזיות שהממשל הציב בתחילת הדרך". לדבריו, הממשל הגדיר במקור חמישה יעדים אסטרטגיים, וכולם כשלו. היעד של אפס העשרה בתוכנית הגרעין נעלם לחלוטין מן ההסכם. עצירת תוכנית הטילים הבליסטיים לא הושגה, ולמעשה נרמז כי איראן יכולה להמשיך ולהחזיק בהם. סיום התמיכה האיראנית בטרור לא נכלל כלל במסגרת ההסכם.
שפירו חשף גם פרט מטריד בנוגע למצר הורמוז: במקום הבטחה למעבר חופשי ובלתי מוגבל, ההסכם מאפשר לאיראן ולעומאן לבחון גביית אגרות מעבר לאחר 60 יום בלבד. במקביל, איראן כבר נהנית מהקלות בסנקציות ומיכולת מוגברת לייצוא נפט. שפירו הוסיף כי הנשיא עצמו הציע באותו יום שטילים בליסטיים צריכים להישאר בידי האיראנים, וכינה זאת "סטייה משמעותית" מהיעדים שהוצגו לציבור.
ואנס, מצידו, לא נבהל ובחר להתקיף בחזרה - כלפי ישראל. בריאיון לפודקאסט מבית "הניו יורק טיימס", הוא פתח במסר חריף להנהגה הישראלית: "מה ההצעה המדויקת שלכם? אתם מדינה של תשעה מיליון תושבים. אתם לא יכולים פשוט להרוג את דרככם החוצה בניסיון לפתור כל בעיית ביטחון לאומי שיש לכם". ואנס הוסיף כי ישנה "פאניקה מוזרה כמעט" במערכת הישראלית, שנובעת מחוסר אמון, ותבע "קרדיט" לארצות הברית על כך שמערכות הטילים שלה הגנו על חיי ישראלים.
ואנס הגן בחירוף נפש על הישגי ההסכם: הוא הדגיש כי ההסכם כולל סעיף המחייב את איראן להשמיד את מאגר האורניום המועשר הקיים שלה, וכי "אף סנט של כסף אמריקני לא עובר לאיראן". לשאלה על חשש מממון טרור אמר: "למה שמישהו יחשוב שזה נכון? האם הם באמת חושבים שנשחרר סנקציות אם הם עדיין מממנים ארגון טרור? התשובה היא כמובן שלא". אלא שבדיוק הפרש הזה - בין הטענות לבין הטקסט - הוא מה שמבעיר את המחנה השמרני.
גם טראמפ עצמו ספק הפתיע. במסיבת עיתונאים בוועידת ה-G7 שנערכה באוויאן-לה-בן שבצרפת, הודה הנשיא פומבית לנשיא סין שי ג'ינפינג ולנשיא רוסיה ולדימיר פוטין על ששמרו על "עמדה נייטרלית" במלחמה עם איראן. "אני רוצה להודות לסין, הנשיא שי. הייתי איתו, והוא נשאר נייטרלי, נייטרלי לחלוטין, ואני מעריך את זה. ואני רוצה להודות לוולדימיר פוטין, הוא היה מאוד נייטרלי. הם היו יכולים להפוך את זה להרבה יותר קשה עבורנו". פרשנים מעריכים כי מדובר באמירה שחשפה טפח ממה שהתרחש מאחורי הקלעים, ומי בדיוק הפעיל לחץ על ארצות הברית.
מחוץ למעגל הפרשנות, ההסכם נתפס בישראל ובקרב תומכי טראמפ ככניעה מסוכנת. ניתוח שפורסם הציג את המצב בחדות: איראן שורדת עם המשטר על כנו, מקבלת נתיב לשיקום כלכלי, ומציגה את עצמה כמי שהחזיקה מעמד. "מי בדיוק הובס כאן?" - זו השאלה שנשמעת ברחבי המחנה השמרני. ברשת האינטרנט הישראלית הגיחו קריאות לשלול מטראמפ את פרס ישראל שהוענק לו לשנת תשפ"ו, עם ציטוט ישיר מנוסח ההסבר שנכתב עם הענקתו: "ידיד אמת של העם היהודי".
בעולם התורה מתגלגלים שוב דבריו של הפוסק הגאון רבי משה שטרנבוך, שנאמרו בשיחת קודש מיד לאחר בחירת טראמפ לכהונתו השנייה. שטרנבוך הזהיר אז, בפני קבוצת גבירים מחו"ל, מפני הסתמכות יתרה על בשר ודם: "האנשים הללו, התולים את יהבם בבשר ודם, מעכבים את המשיח. מנשיא אמריקה לא ניוושע". כיום, אומרים בעולם התורה, "רוח הקודש דיברה מתוך גרונו".
שפירו אינו קול בודד במחנה הרפובליקני. גם הסנאטור הרפובליקני טד קרוז תקף את ההסכם וטען כי טראמפ קיבל "עצות גרועות מאוד". מנגד, בנו של הנשיא, דונלד טראמפ ג'וניור, יצא להגנת ההסכם. הפילוג הפנימי הזה ממחיש עד כמה מזכר ההבנות הפך לנושא נפיץ גם בתוך המחנה הפוליטי של טראמפ עצמו - ולא ברור עדיין מי ינצח במלחמה הפנימית הזו.
המחנה השמרני בארצות הברית מתפצל בגלוי סביב ההסכם עם איראן, כשהשאלה האמיתית היא אם הביקורת מבפנים תשנה את תנאיו, או שהבית הלבן ימשיך לדחוף אותו קדימה ללא תיקונים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה