ארצות הברית הודיעה ביום שישי כי היא מברכת ותומכת בפגישה בין יו"ר האספה הלאומית של ונצואלה לבין נציג של ממשלת המעבר במדינה. הפגישה נועדה לצורך דיונים על מעבר דמוקרטי בונצואלה, ועצם ההצהרה האמריקנית מהווה מסר ברור למדינה שנמצאת שנים בתוך משבר שלטוני עמוק.
מחלקת המדינה האמריקנית הבהירה מה בדיוק ניצב על הפרק: "ארה"ב מבינה שסדר היום הזה כולל סדרי עדיפויות מרכזיים - ובהם בנייה מחדש של המוסדות הדמוקרטיים של ונצואלה, והבטחת חירויות אזרחיות חיוניות לקיום שיח פוליטי פתוח." זו לא הצהרה של עידוד מהצד - זו הגדרת תנאים.
מה שמעניין בניסוח האמריקני הוא מה שלא נאמר בו. ארה"ב לא ציינה שמות, לא הציגה לוחות זמנים ולא תיארה מנגנון פיקוח. היא תמכה בפגישה ובסדר היום שלה - אבל לא הגדירה מי אחראי לוודא שהמגעים הללו אכן יניבו תוצאות. בעולם שבו ונצואלה ספגה כבר עשרות הצהרות בינלאומיות שהוליכו לשום מקום, זה פרט שראוי לתשומת לב.
ממשלת המעבר בונצואלה היא גוף שקם על רקע הסירוב של חלקים נרחבים מהקהילה הבינלאומית להכיר בשלטון מדורו. לאורך השנים ישבו נציגיה בעיקר בגלות ובמסדרונות בינלאומיים, בלי שליטה אפקטיבית על השטח. הפגישה עם יו"ר האספה הלאומית מרמזת על ניסיון ליצור מסלול פנימי ממשי, לא רק לגיטימציה חיצונית.
האספה הלאומית של ונצואלה עצמה עברה תהפוכות פוליטיות מרובות. בשיאו של המשבר, הגוף הזה היה הגוף שהכיר בו המערב כנציג הלגיטימי של העם הונצואלי, בעוד מדורו שלט בפועל על כוחות הצבא, הנפט וגופי האכיפה. הנכונות של שני הגופים לשבת יחד ולדון ב"בנייה מחדש של מוסדות דמוקרטיים" - אם אכן מדובר בכך - היא צעד שלא היה מובן מאליו.
בוושינגטון, ההצהרה מגיעה בהקשר של מדיניות כוללת כלפי אמריקה הלטינית. הממשל האמריקני מחפש נקודות לחץ ושפוד השפעה שאינן צבאיות, וונצואלה עם רזרבות הנפט הגדולות בעולם היא פריז שאף נשיא אמריקני אינו יכול להתעלם ממנה. תמיכה בתהליך מדיני עולה פחות ומבטיחה יותר מאשר הידוק סנקציות שכבר הוכיחו את מגבלותיהן.
השאלה האמיתית שנותרת פתוחה היא עד כמה מדורו ומוקדי הכוח שסביבו - כולל הצבא והמיליציות - מוכנים בפועל לאפשר שינוי. הצהרה אמריקנית תומכת ופגישה בין גופים פוליטיים אינן שוות ערך לתהליך מעבר אמיתי. ונצואלה ראתה כבר הסכמות שהתפוררו, בחירות שזויפו והבטחות בינלאומיות שנשכחו.
בשלב זה לא ידוע מה היו תוצאות הפגישה, אם התקיימה, ומה לוח הזמנים להמשך המגעים. ההתפתחויות צפויות להשפיע גם על מדיניות הסנקציות שמפעילה ארה"ב כנגד קראקס, שנושא הקלות בהן עלה בעבר בכל פעם שהסתמן פתח פוליטי.
המגעים בין הגורמים הפוליטיים בונצואלה, בגיבוי אמריקני, מסמנים ניסיון נוסף לפרוץ מבוי סתום שנמשך שנים, אך נותרת שאלה פתוחה האם המגעים הפעם יניבו שינוי אמיתי על הקרקע.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה