איראן חוסמת פיקוח גרעיני ובו-זמנית מציעה לנהל משא ומתן

הסכם הגרעין שמנסה ממשל טראמפ לגבש עם איראן לא יוכל לעבור בשקט. החוק האמריקאי מחייב את הבית הלבן להגיש כל הסכם מסוג זה לאישור הקונגרס, ולנציגי הציבור יש סמכות לאשר אותו, לדחות אותו, ואף לחסום כל הקלה בסנקציות שנובעת ממנו.

מדובר בחוק הידוע בשם "חוק בחינת ההסכם הגרעיני עם איראן", שנחקק לאחר עסקת הגרעין הראשונה משנת 2015. החוק נועד בדיוק לכך: להבטיח שהקונגרס לא ייוותר מחוץ לתמונה בשעה שהרשות המבצעת מנהלת משא ומתן גרעיני עם טהרן. על פי ההוראות, הממשל מחויב בדיווח מסודר ומיידי לנציגי הציבור מרגע שמסמך הבנות מוסכם.

הקונגרס מקבל בכך כוח משמעותי מאוד. הוא יכול לבחון את פרטי ההסכם, לדרוש הבהרות, לדון בו בוועדות המתאימות, ואפילו להצביע על ביטולו. יתרה מכך, הסמכות הזו נשמרת גם לאחר החלפת שלטון, כלומר הסכם שייחתם בימי טראמפ יוכל להיבחן מחדש על ידי מנהלים עתידיים או קונגרסים עתידיים.

אחד מנושאי המחלוקת המרכזיים הוא הסנקציות על הנפט האיראני. כל הקלה בסנקציות מסוג זה, שמהווה חלק מהותי מכל הסכם גרעיני, כפופה אף היא לבחינת הקונגרס. כלומר, גם אם הבית הלבן ייחתום על עסקה שתאפשר לאיראן למכור נפט בחופשיות רבה יותר, הקונגרס יכול לסתור אותה.

הדבר מציב את ממשל טראמפ בפני אתגר לא פשוט. המשא ומתן עם איראן כולל, על פי הדיווחים, תיאום עם משרד המדינה ומנהל הסחר האמריקאי, אך כל הסכמה שתושג תחייב גם מעבר דרך הכבישה הפוליטית של קפיטול היל.

הרציונל מאחורי החוק ברור: הקונגרס רוצה להבטיח שהרשות המבצעת לא תוכל להגיע לעסקה שמשפיעה על ביטחון לאומי ועל מדיניות חוץ בלי לתת לנציגי הציבור הזדמנות אמיתית לבקר, לשנות או לחסום אותה. המטרה המוצהרת היא שמירה על עקרון האיזונים והבלמים שעומד בלב השיטה הדמוקרטית האמריקאית.

השאלה שמעסיקה כעת את הפרשנים בוושינגטון היא האם ממשל טראמפ יעמוד בחובת ההגשה ובלוחות הזמנים שהחוק קובע, או שיחפש פרצות משפטיות שיאפשרו לו לעקוף את הדרישות. בעבר, ממשלים שונים ניסו לטעון שמסמכי הבנות מסוימים אינם נכללים בהגדרת "הסכם" שמחייב דיווח לקונגרס.

ההכרעה הפרשנית הזו עשויה להיות קריטית. אם הבית הלבן יטען שמזכר ההבנות עם איראן הוא הסדר מקדים ולא הסכם גרעיני מחייב, הוא עלול להתחמק מהחובה החוקית. אך צעד כזה צפוי להעלות גל של ביקורת מהקונגרס, כולל מחברי המפלגה הרפובליקאית שדורשים פיקוח הדוק על כל עסקה עם טהרן.

בשבועות הקרובים, ככל שהמשא ומתן עם איראן מתקדם, תגדל הלחץ על הבית הלבן לשקף את פרטי ההסכם לקונגרס ולאפשר לנציגי הציבור לקיים את תפקידם החוקי בבחינת העסקה.

איראן מנסחת בינתיים מהלך כפול שראוי לעצור לרגע ולהבין אותו: דובר ועדת הביטחון הלאומי הצהיר בפה מלא שמפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לא יורשו להיכנס לבדיקות במתקנים הגרעיניים, בעוד שבאותה נשימה טהראן מקפיאה מכסי מעבר במצר הורמוז ל-60 ימים וסגן שר החוץ מכריז שהוא "מוכן להתקדם" בעסקה עם ארצות הברית. הצירוף אינו מקרי - ניתן לדבר על מכסים ועל סחר, אך אף מפקח לא יראה מה שמסתתר מתחת לאדמה.

מצר הורמוז אינו פרט טכני: כ-20 אחוז מסחר הנפט העולמי עובר דרכו, והקפאת האגרות נועדה לשדר ריסון ורצון טוב, אך גם להזכיר לצד האמריקאי מה בדיוק מונח על השולחן. ה-60 ימים שהוגדרו כמסגרת זמן למשא ומתן הם כעת השעון המתקתק - אם בתום התקופה לא יושג הסכם, השאלה אם יחודשו המכסים תחזור למרכז הבמה, ואם יושג הסכם בלי פיקוח אמיתי, עומד בפני הקהילה הבינלאומית מסמך שמשתיק ביקורת מבלי לפתור דבר.