זה לא סוד, זו לא ריטוריקה - זו מדיניות. דוח חדש שפורסם השבוע חושף לראשונה את מלוא ממדי תוכנית הטילים האיראנית: ארבעה עשורים של בנייה מסיבית, עם מטרה מוצהרת אחת ויחידה - השמדת ישראל. על מצבתו של חסן טהרני מוקדם, האיש המכונה "אבי תעשיית הטילים" של איראן, חרוטות מילים שאינן משתמעות לשתי פנים: "כאן טמון האיש שרצה להשמיד את ישראל". זהו לא ניסוח בדיעבד - זו היתה המטרה מהיום הראשון.
טהרני מוקדם, שהיה מקורב לעימאד מורנייה מחיזבאללה, החל עוד ב-1986 להניח את היסודות לתוכנית. הוא ניצל אוטונומיה רחבה שניתנה לאנשי משמרות המהפכה מבכירי המשטר, והשקיע מאמצים אדירים בבניית תשתית שכל ייעודה התקפי. מקורב נוסף לתוכנית, עלי לריג'אני, שהיה מנהל הארגון הראשון, כונה לימים "פוליטיקאי-פילוסוף" - כינוי שמסגיר הרבה על הדרך שבה המשטר ניהל את הפרויקט הזה.
הטילים שעומדים כיום מאחורי האיום הזה אינם המצאה איראנית טהורה. הדוח חושף כי התוכנית נסמכת על דגמים שנרכשו מאוקראינה, מצפון קוריאה ומסין - כל זאת בתקופת הנשיאות של מוחמד חאתמי, בדיוק באותן שנים שבהן חאתמי הטיף לעולם על "דיאלוג בין תרבויות". בתקופה ההיא נחשף גם הטיל "שאהב-3", בעל טווח שמגיע לישראל. בזמן שהמערב הקשיב לנאומים, מוחמד באקר קאליבאף חפר מנהרות בהרי הזאגרוס.
התוצאה: 27 ערי טילים תת-קרקעיות, חפורות עד עומק של 500 מטר, שבהן מיוצרים ומאוחסנים הטילים. לאיראן כ-30 בסיסי טילים בסך הכל, אך המערך רחב הרבה יותר מסתם מחסנים - מדובר ברשת מבצעית מלאה הכוללת משגרים, מרכזי פיקוד, מערכות תקשורת, הנחיה ומודיעין. המערך תוכנן לחדור מערכות הגנה אווירית באמצעות ראשי קרב מתפצלים ותמרוני אמצע מסלול.
הציר המרכזי של המחקר והייצור משתרע על פני מתחמים בשאהרוד, גרמסאר, חוג'יר ופרצ'ין. מתחם חוג'יר לבדו משתרע על 40 קמ"ר, וסמוך לו שוכן מתחם הייצור "חכימיה" שמאגד תעשיות מתכת ודלק טילים. מתחם "דה טורקמאן" בחוג'יר הוגדר במחקרים כמרכז לייצור מנועים רקטיים מוצקים. אזור פרצ'ין, הידוע גם בשל הקשר לתוכנית הגרעין, ספג פגיעות משמעותיות במבצעים האחרונים של ישראל.
הדוח מפרט גם את הנזק שנגרם לתשתיות הללו בשנים האחרונות. מתחם שאהרוד, שבו מיוצרים מנועים ודלק טילים תעשייתי, ספג פגיעות קשות שהובילו להרס ציוד חיוני לייצור דלק מוצק. בבסיס "אימאם עלי" בחורמאבאד, המכונה "עיר הטילים של ההרים", נהרגו במהלך מבצע "עם כלביא" עשרות אנשי משמרות המהפכה, כולל מפקדים בכירים, ומתקניו הותקפו שוב במבצע "שאגת הארי". באזור אספהאן, שבו ממוקם המתחם הגדול ביותר לייצור והרכבה, מוערך שלמעלה מ-50% מהתשתיות הושמדו עוד לפני המלחמה השנייה.
לצד ציר ההשמדה הישיר, בנתה איראן גם מנוף לחץ ימי. האשכול הדרומי, הכולל בסיסים כגון בוראזג'אן, חורמוג', ג'אם, לאר וחאג'יאבאד, תוכנן לאיים על המפרץ הפרסי ועל מצר הורמוז. הבסיסים הללו מאופיינים בממגורות ומשגרים אנכיים לשיגור תת-קרקעי. במבצע "שאגת הארי" נפגעו כמעט כל הבסיסים בדרום, ולפי הדוח, היכולת האיראנית לאיים על המפרץ נותרת מוגבלת בשל המנהרות והתשתיות הפגועות.
הסיפור האמיתי שמסתתר מאחורי הנתונים הוא אחד: מדינה שניהלה במשך ארבעה עשורים שני מסלולים מקבילים - מסלול דיפלומטי שסיפק לה לגיטימציה בינלאומית, ומסלול צבאי שבנה את יכולת ההשמדה. בכל פעם שמנהיג איראני דיבר על שלום ודיאלוג, מישהו אחר חפר מנהרה או הרכיב מנוע רקטי. הדוח החדש מספק את המפה המלאה של אותו מסלול שני, שתמיד היה שם - רק שאיש לא תמיד רצה לראות אותו.
ממשל טראמפ, שחזר לניהול משא ומתן גרעיני עם איראן, יתקשה להתעלם מהתמונה המצטיירת בדוח. ישראל מצידה כבר הסיקה מסקנות בפועל, כפי שמעידים הנזקים המתועדים בעשרות בסיסים ברחבי איראן. השאלה שנותרת פתוחה אינה מה תכננה איראן - זה כבר ברור - אלא כמה מהמכונה שנבנתה על פני ארבעה עשורים עדיין תפקודית.
40 שנה של בנייה שיטתית, מאות קילומטרים של מנהרות ובונקרים, ומטרה אחת שחרוטה על המצבה - הנתונים מדברים בעד עצמם, ולפוליטיקאים שיאמרו שהם לא ידעו לא תהיה תשובה טובה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה