בסוף השבוע התכנסה בקהיר פגישה אזורית יוצאת דופן: שר החוץ הטורקי חאקן פידאן ישב עם שר החוץ המצרי ברדר אבדלטי, שר החוץ הסעודי הנסיך פייסל בן פרהאן אל סעוד, ועם מסעד בולוס, היועץ הבכיר של הממשל האמריקאי לענייני ערבים ואפריקה. ארבעה שחקנים, מדינות שונות, אינטרסים לא תמיד זהים - ובכל זאת ישבו באותו חדר.
הנושא הרשמי היה "קידום יציבות אזורית והפחתת מתחים". אבל הרשימה של הנושאים שעלו על השולחן חושפת שמדובר בהרבה יותר מרטוריקה דיפלומטית: איראן, לוב, עזה, ואפריקה. כמעט כל משבר פעיל שסביר שישאב אש בשנה הקרובה.
המשרד המצרי לענייני חוץ פרסם הבהרה לאחר הפגישה שלא משאירה הרבה מקום לפרשנות: "הפגישה כללה חילופי דעות מעמיקים על הקבצים האזוריים, לרבות הקובץ האיראני, בעקבות מזכר ההבנות האמריקאי-איראני". כלומר - מהלך השלום עם טהרן יצר מרחב, ועכשיו המדינות הסוניות רוצות לנצל אותו.
על לוב אמרו המצרים בגלוי: "הפגישה עסקה גם בהתפתחויות בלוב, תוך הדגשת החשיבות של תמיכה במאמצים לשמירה על אחדות לוב, כיבוד ריבונותה, קידום התהליך הפוליטי ואיחוד מוסדות המדינה". לוב שקועה בסכסוך פנימי מזה יותר מעשור. אם הרביעייה מנסה להניע שם משהו, זו ידיעה בפני עצמה.
המשמעות האמריקאית של הפגישה אינה פחות חשובה. נוכחותו של מסעד בולוס מסמנת שהממשל בוושינגטון לא מסתפק בהסכם עם טהרן - הוא עסוק בלבנות מסגרת אזורית חדשה שמשלבת מדינות מוסלמיות בעלות השפעה. טורקיה, שנמצאת על הגבול בין מערב למזרח ומחזיקה ב-NATO ובקשרים עם המדינות הסוניות גם יחד, היא פיסת פאזל קריטית בתמונה הזו.
פידאן עצמו לא הגיע לקהיר בלי אג'נדה. טורקיה מעורבת ישירות בלוב כבר שנים, עם נוכחות צבאית ותמיכה בממשלת טריפולי. כל הסדר בנושא לוב שלא ייעשה בהסכמת אנקרה לא יחזיק. שהוא ישב בפגישה הזו - ולא מחוצה לה - זה לא מפגש אדיבות.
על רקע הפסקת הלחימה עם איראן, הפגישה בקהיר מציירת תמונה של מזרח תיכון שמנסה לארגן מחדש את עצמו. המשא ומתן האמריקאי-איראני שינה משוואות. מדינות שהסתכלו אחת על השנייה בחשד פתאום יושבות סביב אותו שולחן, בוחנות אילו מרחבים נפתחו ואילו איומים נותרו.
לא מדובר בפגישה שתשנה את המזרח התיכון בין לילה. אבל הרכב המשתתפים - ארה"ב, טורקיה, מצרים, סעודיה - מייצג ציר שפוטנציאלית יכול להניע שינוי בלוב ולעצב את הצעד הבא בסוגיית עזה. השאלה היא אם מאחורי הדיונים "המעמיקים" יש מחויבויות אמיתיות, או שמדובר בסיבוב נוסף של דיפלומטיה שמסתיימת בהצהרות ולא בהחלטות.
בשלב זה לא פורסם מסמך סיכום משותף, ולא הוכרז על פגישת המשך רשמית. עיניים נשואות כעת לתגובות מאנקרה, ריאד וקהיר בשבועות הקרובים.
השאלה האמיתית היא אם ארבעת הצדדים ישמרו על קו משותף, או שכל אחד ינצל את הפגישה לקדם את האינטרסים שלו בנפרד.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה