יש קינוחים שמרשימים בגלל מה שנמצא בהם, ויש קינוחים שמרשימים בגלל מה שאין בהם. מלבי שייך לקטגוריה השנייה. הוא בנוי על פחות מחמישה מרכיבים בסיסיים, לא דורש כישורים מיוחדים, ואם תכינו אותו פעם אחת – הוא יהפוך לאחד הדברים שאתם חוזרים אליהם שוב ושוב.
המלבי הוא קינוח קרם מסורתי שמופיע במטבחים ערביים, טורקיים ופרסיים כבר מאות שנים. בישראל הוא מוכר בעיקר מהקיוסקים הישנים ביפו ובעכו, שם הוא מוגש בכוסות קטנות עם סירופ ורוד ואגוזים. הגרסה הביתית פשוטה בדיוק כמו המסעדתית – ולפעמים טובה ממנה, כי אפשר לשלוט בכל פרט.
הבסיס של המלבי מורכב מחלב, שמנת מתוקה, סוכר, קורנפלור ומי ורדים. הקורנפלור הוא מה שנותן לקרם את המרקם המוצק-אך-רך שלו – לא קשה כמו פנה קוטה, לא נוזלי כמו קרם ברולה. המפתח הוא לערבב אותו תחילה עם כוס חלב קרה, עד שנמס לחלוטין ואין גושים. רק אחרי זה יוצקים אותו לסיר עם שאר החלב והשמנת שכבר מתחממים – כך נמנעת יצירת גושים ומקבלים קרם חלק ומבריק.
השלב שדורש הכי הרבה נוכחות הוא הבישול אחרי שמוסיפים את תערובת הקורנפלור. צריך לטרוף ללא הפסקה, ולא לברוח לרגע מהסיר. זה לא נמשך יותר מדקה-שתיים, אבל הן דקות חשובות – הקרם עובר תמורה מהירה ומסמיך כמעט בבת אחת. ברגע שרואים שהתערובת נדבקת לכף ונראית אחידה – מסירים מהאש.
יוצקים לכוסות או לקעריות, מכסים בניילון נצמד שנוגע בפני הקרם – זה מונע היווצרות קרום – ומניחים להתקרר. ארבע שעות במקרר הן המינימום. בן לילה זה עוד טוב יותר.
הסירופ הוא החלק שנותן למלבי את הזהות החגיגית שלו. מבשלים מים, סוכר ומי ורדים יחד, מוסיפים כמה טיפות צבע מאכל אדום – ומקבלים סירופ ורוד-סגלגל שמתנגן יפה מאוד על הלבן של הקרם. אם הסירופ יצא סמיך מדי, אפשר לדלל אותו בכמה כפות מים. הוא לא חייב להיות צמיגי כמו דבש – הוא צריך להיות נוזלי מספיק כדי לחלחל מעט לתוך הקרם.
לקישוט: קוקוס קלוי ובוטנים מסוכרים. הקוקוס נותן ארומה וקראנץ' עדין, הבוטנים מוסיפים מתיקות ומלאות. אפשר גם להוסיף פיסטוקים קצוצים אם רוצים קצת יוקרה נוספת. המלבי מחכה לקישוטים – הם לא אופציונליים, הם חלק מהחוויה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה