אילנה כהן, היו"ר המיתולוגית של הסתדרות האחיות והאחים בישראל, הלכה לעולמה היום (ראשון) בגיל 82. כהן עמדה בראש האיגוד המקצועי של עובדי הסיעוד ליותר משלושה עשורים ונחשבת לאחת הדמויות המשפיעות ביותר שידעה מערכת הבריאות הציבורית בישראל. שמה נקשר לכל פרק משמעותי בתולדות הסיעוד בארץ, מהסכמי שכר ותקינה ועד לאקדמיזציה של המקצוע.
כהן נולדה בעיראק בשנת 1943 בשם סוהם, בעיצומן של פרעות הפרהוד. אביה נרצח כשהייתה בת שבועיים בלבד. היא עלתה לישראל עם אמה ואחותה, גדלה בפנימיית "אונים" בכפר סבא ולאחר מכן בכפרי הנוער בן שמן והדסים. משם המשיכה ללימודי סיעוד בבית הספר לאחיות בבית החולים אסף הרופא, שם החלה לעבוד כאחות ולאחר מכן כאחות אחראית במחלקה פנימית.
את דרכה הציבורית החלה כהן במאבק האחיות שפרץ בשנת 1978, שבו הייתה מהדמויות המרכזיות. משם המשיכה להוביל במשך שמונה שנים מאבק לחתימה על הסכם תקינה ראשון, שנועד לקבוע לראשונה את כמות האחיות הנדרשת ביחס למטופלים. המאבק הגיע לשיאו בשנת 1988, כשכהן וחברותיה הקימו מאהל מחאה מול ביתו של ראש הממשלה ויצאו לשביתת רעב שנמשכה 15 ימים. המאבק ההוא הנציח אותה גם מחוץ לאולמות המשא ומתן: חיים חפר כתב לכבודה מקאמה בשם "כמה שווה אחות".
בסיום המאבק נחתם ההסכם המיוחל, שהביא עמו תוספות שכר, קיצור שבוע העבודה, הוספת 1,500 תקנים והקמת מנגנוני מעקב אחר מצב כוח האדם הסיעודי. תחת הנהגתה נחתמו לאורך השנים מאות הסכמים שהגדירו מחדש את המקצוע: שבוע עבודה של 36 שעות, הסכמי תקינה שחייבו את בתי החולים להקצות כוח אדם מינימלי לכל מיטת אשפוז, תוספות של אלפי תקנים ושיפור משמעותי בשכר.
כהן כיהנה ביו"ר ועד האחיות במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), הקימה את חטיבת בתי החולים בהסתדרות האחיות, ומתחילת שנות התשעים ועד לפרישתה בדצמבר 2024 עמדה בראש הסתדרות האחים והאחיות - תפקיד שבו ייצגה כ-80 אלף עובדות ועובדי סיעוד. בין השנים 2003 ל-2006 כיהנה גם כחברת כנסת מטעם סיעת "עם אחד", וניצלה את הבמה הפרלמנטרית לקידום זכויות העובדים ומניעת סגירת מוסדות אשפוז פסיכיאטריים וגריאטריים.
מאחורי ההישגים הציבוריים עמדה גם דרך אישית שלא הייתה נטולת כאב. כהן גידלה שלושה ילדים, יובל, שי ואייל, לצד בעלה יוסי. לפני כשמונה שנים חלה בנה הבכור יובל במחלת ניוון השרירים ALS ונפטר כעבור שנתיים וחצי, בגיל 52. בריאיון שנתנה בפברואר שנה שעברה סיפרה: "יובל היה פסיכולוג, אדם חכם מאוד, ואפשר ללמוד ממנו על הדרך שבה נפרד מהעולם. הוא הקליט נאום פרידה ובחר ללכת. הוא השאיר לנו המון קלטות וידיאו שבהן צילם את עצמו, למזכרת".
באותו ריאיון סיכמה כהן בעצמה את דרכה: "עשיתי מהפך במקצוע בקרב האחיות". היא תיארה את ניהול משא ומתן על הסכמי שכר כ"שטיפת מכוניות": "קודם כל שוטפים אותך, אחר כך מסבנים אותך, אחר כך מייבשים אותך ורק בסוף את מקבלת אור ירוק". המוטו שהנחה אותה לאורך כל הדרך, כך אמרה, היה פשוט: "אם לא עושים, תעשי בעצמך".
יו"ר הסתדרות האחיות והאחים הנוכחי, שאול סקיף, שהחליף את כהן בתפקיד עם פרישתה בדצמבר 2024, ספד לה בדברים נרגשים: "אני נפרד היום מחברה וממורת דרך, שהייתה לי הזכות להילחם לצידה על עיצובה של מערכת הבריאות בישראל, חיזוק מעמד ותנאי העבודה של האחיות והאחים ודאגה אמיתית לטיפול רפואי הולם באזרחי ישראל. אילנה כהן הייתה מנהיגה פורצת דרך, אקטיביסטית חברתית יחידה בדורה שפעולותיה השפיעו וישפיעו עוד שנים רבות על כל אזרח במדינת ישראל". סקיף הוסיף: "כל מי שעובד במערכת הבריאות צריך להודות ולהוקיר אותה. בזכותה יש הסכם תקינה, אקדמיזציה של המקצוע, קיצור שעות העבודה ושיפור תנאי השכר. למדינת ישראל היה את בן גוריון, לאחים ולאחיות יש את אילנה כהן".
אילנה כהן הותירה אחריה את בעלה יוסי, שני בניה שי ואייל, ומורשת שתמשיך להשפיע על כל מי שנכנס מחר לבית חולים בישראל.
יו"ר שעיצבה מחדש מקצוע שלם הלכה לעולמה, אך ההסכמים שחתמה ימשיכו לקבוע את תנאי העבודה של עשרות אלפי עובדי הסיעוד בישראל עוד שנים רבות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה