אלן גרינספן, מי שכיהן כיו"ר הפדרל ריזרב במשך קרוב לשני עשורים והפך לאחד הכלכלנים המשפיעים ביותר במאה ה-20 וה-21, נפטר היום בגיל 100. אשתו, העיתונאית אנדראה מישל, אישרה את מותו בהצהרה רשמית: "אלן מת הבוקר בביתו בגיל 100 מסיבוכים של מחלת פרקינסון. הוא היה איש ענקי שעזר לעצב את הכלכלה האמריקאית במשך עשורים תחת נשיאים משתי המפלגות, אך תמיד שמר על כנות בהכרת השגיאות שלו."
גרינספן עמד בראש הבנק המרכזי של ארצות הברית בין השנים 1987 ו-2006 - תחת ארבעה נשיאים: רונלד רייגן שמינה אותו לתפקיד, ג'ורג' בוש האב, ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן. חמש כהונות רצופות. כמעט 20 שנה שבהן כל החלטת ריבית שלו הזיזה מניות, אג"ח, מטבעות ומשכנתאות ברחבי העולם. מגזין פורצ'ון הקדיש לו כותרת שנכנסה להיסטוריה: "בגרינספן אנחנו בוטחים."
הכניסה שלו לתפקיד לא הייתה עדינה. חודשיים בלבד אחרי מינויו, ב-אוקטובר 1987, קרסה וול סטריט ביום שני השחור. המדדים התמוטטו, הפחד התפשט במהירות, וגרינספן שידר לשוק שהמערכת מקבלת נזילות וגב. הוא יצא מהאירוע הזה עם תדמית של נגיד שמבין שווקים בזמן אמת. זו הייתה תחילת מערכת יחסים ארוכה - ומסובכת - בין הפד לבין וול סטריט.
שנות ה-90 היו שיאו. הכלכלה האמריקאית צמחה בקצב חזק, האבטלה ירדה, האינפלציה נשארה בשליטה. גרינספן זיהה מוקדם יחסית שהמחשוב והאינטרנט מאפשרים לכלכלה לצמוח מהר יותר ממה שכלכלנים רבים העריכו, בלי עלייה חדה במחירים. הוא בחר לתת לכלכלה "לרוץ" במקום לבלום אותה מוקדם. מדד S&P 500 כמעט הכפיל את עצמו כמה פעמים לאורך אותו עשור. גרינספן עצמו נהפך לדמות נדירה: בנקאי מרכזי עם מעמד ציבורי של כוכב. עדות שלו בקונגרס הפכה לאירוע שוק.
הביטוי המזוהה איתו יותר מכל נולד ב-1996, כאשר הזהיר מפני "התלהבות בלתי רציונלית" בשווקים. הוא זיהה תמחור גבוה במניות שנים לפני התפוצצות בועת הדוט קום, אבל הפד בחר בגישה עדינה. השוק המשיך לעלות, הבועה גדלה, ובסוף התפוצצה. גם אז גרינספן הצליח לנווט את הכלכלה דרך הפגיעה, ובתחילת שנות ה-2000 הוריד ריבית במהירות כדי לתמוך בפעילות.
אלא שאותה ריבית נמוכה, יחד עם אמונה עמוקה ביכולת השווקים לווסת את עצמם, הפכה בהמשך לחלק המרכזי בסיפור של בועת הנדל"ן. אשראי זול, משכנתאות מסוכנות, איגוח אגרסיבי ותיאבון עצום לסיכון בנו מערכת שנראתה יציבה כל עוד מחירי הבתים עלו. כשנעצרו - התברר שהיציבות הייתה שבירה בהרבה. גרינספן פרש בתחילת 2006, קצת לפני שהמשבר החל להתגלגל במלוא העוצמה.
ב-2008, אחרי קריסת ליהמן ברדרס וההצלה הגדולה של המערכת הפיננסית, התמונה שלו השתנתה לחלוטין. האיש שסימל את הצלחת שנות ה-90 הפך גם לסמל של אמונה מוגזמת בשווקים, רגולציה רכה מדי והתעלמות מסיכונים שנבנו במערכת הבנקאית. ועדת חקירה של הקונגרס האמריקאי הגיעה ב-2011 למסקנה שמדיניות הריבית הנמוכה והדה-רגולציה שלו סללו את הדרך ישירות למשבר הסאב-פריים. גרינספן עצמו הגדיר אותו כ"צונאמי אשראי של פעם במאה" - וגם הודה שתפיסת העולם שלו קיבלה מכה קשה: הוא האמין שהאינטרס העצמי של מוסדות פיננסיים יגרום להם לשמור על יציבותם. המשבר הוכיח אחרת.
גרינספן גדל בניו יורק, אהב מספרים דרך בייסבול, למד מוזיקה וניגן קלרינט וסקסופון לפני שפנה לכלכלה. הוא הקים חברת ייעוץ, עבד עם פוליטיקאים רפובליקנים ועמד בראש מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא ג'רלד פורד לפני שהגיע לפד. בשנותיו האחרונות היה נשוי לאנדראה מישל, כתבת בכירה ועיתונאית ותיקה, ששימשה כדוברת אחרונה בשמו.
מורשתו נותרת מורכבת ושנויה במחלוקת. הוא תרם להפיכת הפד למוסד שקוף יותר, הוביל את פרסום החלטות הריבית בזמן אמת, ויצר מודל של בנק מרכזי שמדבר עם השווקים כמעט מדי יום. הוא הבין את כוח הציפיות לפני שנגידים אחרים דיברו על כך בגלוי. אבל הוא גם הוביל עידן שבו האמריקה האמינה בשווקים פתוחים ובכוח הריבית לרכך כמעט כל משבר - ועידן זה הסתיים בקריסה הפיננסית הגדולה ביותר מאז שנות ה-30. מעטים האנשים שמילה אחת שלהם יכולה להזיז טריליוני דולרים. גרינספן היה אחד מהם.
בינתיים לא נמסרו פרטים על טקס הלוויה, ותגובות מנהיגים ממשיכות לזרום.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה