עולם המוזיקה איבד אמש אחת הדמויות הגדולות בתולדותיו. קלייב דייוויס, שזכה לכינוי "האוזן הזהב" בזכות כישרונו האגדי לזהות כוכבים, הלך לעולמו בביתו במנהטן בגיל 94. דייוויס, שנולד בברוקלין ב-4 באפריל 1932, עמד מאחורי הצלחתם של חלק מהאמנים המשפיעים ביותר של המאה ה-20, ביניהם ויטני יוסטון, ברוס ספרינגסטין, ג'ניס ג'ופלין, אלישיה קיז וקרלוס סנטנה.
"עבור העולם, אבינו היה אגדת מוזיקה איקונית שחזונו, האינסטינקטים שלו והמרדף הבלתי מתפשר שלו אחר מצוינות עיצבו את פסקול חייהם של אינספור אנשים", נכתב בהצהרה שפרסמה המשפחה. "הוא גילה, חנך וקידם כמה מהאמנים הגדולים ביותר בתולדות המוזיקה המודרנית, והותיר חותם תרבותי שיישאר לדורות".
הסיפור של דייוויס מתחיל בנקודה לא צפויה כלל. הוא לא היה מוזיקאי, לא גדל על מוזיקה, ולא אסף תקליטים כילד. הוא בוגר בית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, שהגיע למחלקה המשפטית של קולומביה רקורדס בתחילת שנות ה-60 כמשפטן שכיר. "למדתי תוך כדי תנועה", סיפר בראיון. "במקרה גיליתי שיש לי כישרון בלתי צפוי ובלתי מוסבר לחלוטין - אוזניים. זו הייתה הפתעה גדולה, אבל גיליתי שאני מסוגל לזהות אמנים גדולים באמת, ועשיתי זאת שוב ושוב".
ב-1967, בגיל 35 בלבד, מונה לנשיא קולומביה רקורדס. הפסטיבל שינה את חייו: ביקור בפסטיבל מונטריי בקליפורניה גרם לו להחתים את ג'ניס ג'ופלין עם להקתה, ולאחר מכן גם את קרלוס סנטנה. בתוך שנים ספורות הוסיף לרשימה שמות כמו ברוס ספרינגסטין, בילי ג'ואל, פינק פלויד, אירוסמית', פטי סמית' והגרייטפול דד. CBS, שהשקיעה עד אז בעיקר בפופ קליל ומחזות זמר, הכפילה את נתח השוק שלה בתוך שלוש שנים בלבד.
אבל הקריירה הזוהרת לא הייתה חפה ממשברים. ב-1973 פוטר מקולומביה בעקבות האשמות בשימוש בכספי החברה למימון בר המצווה של בנו, ואף הודה בהעלמת מס חלקית. הוא כינה זאת "ציד מכשפות", אבל האמת היא שהמשבר לא הפיל אותו לזמן רב. כבר ב-1974 ייסד את חברת "אריסטה", שנקראה על שם אגודת הצטיינות שבה חבר כנער בבית הספר בברוקלין. שם המשיך לעשות מה שהכי טוב לו: לגלות ולהחיות קריירות.
ההישג הגדול ביותר שלו באריסטה, ואולי בכל הקריירה, היה ויטני יוסטון. הוא החתים אותה ב-1983 כשהייתה בת 19 בלבד, בחוזה שעמד על יותר מ-100 מיליון דולר - היקר ביותר בהיסטוריית המוזיקה דאז. הוא היה מעורב אישית בכל אלבום שלה כמעט, כולל "I Will Always Love You" שהחזיק 14 שבועות ברצף במקום הראשון ונהפך לאחד הסינגלים הנמכרים בכל הזמנים. מותה של יוסטון ב-2012, שנמצאה מתה בחדר מלון בלוס אנג'לס שעות ספורות לפני גאלה שנתית שדייוויס עצמו ארגן, ריסק אותו. "זה קורע לך את הלב", אמר לאחר מכן. "ידענו שאין אף אחת כמוה, וכאוב מאוד שהכישרון הזה הלך לעולמו כך".
הישג אחר שמזוהה עמו במיוחד הוא האלבום "סופרנאטורל" של קרלוס סנטנה משנת 1999. דייוויס הגה את הקונספט שחיבר את כוכב הגיטרה הוותיק עם האמנים הצעירים והחמים של אותה תקופה. האלבום זכה בתשעה פרסי גראמי והפך לגדולה שבהצלחות של סנטנה לאורך כל הקריירה הארוכה שלו. ב-2000 הועף גם מאריסטה, אך שוב לא נשאר מושבת לזמן רב. הוא ייסד את J Records, שם הזניק את הקריירה של אלישיה קיז ושיקם את מעמדו של רוד סטיוארט.
ברוס ספרינגסטין נפרד ממנו ברשתות החברתיות במשפטים שמסכמים הרבה: "כשהייתי בן 22, הוא שינה את חיי כשהחתים אותי לקולומביה רקורדס. הוא התייחס אליי באותו כבוד ואדיבות כשהייתי נובאדי בן 22, כפי שהתייחס אליי אחרי כל ההצלחה שלי. איש גדול". אלישיה קיז כתבה: "הוא היה איש חזון שתרגם חלומות למציאות, והותיר חותם בלתי נמחה על המוזיקה ועל חיים שלמים ברחבי העולם". הזמרת פטי סמית', שהכניסה אותו להיכל התהילה של הרוק אנד רול בשנת 2000, שיתפה תמונה משותפת ברשתות וכתבה: "אני מודה לקלייב דייוויס על כך ששינה את עולם המוזיקה, ועל שהאמין בי וליווה את המאמצים שלי במשך חמישה עשורים של אהבה ותמיכה".
בחייו האישיים, דייוויס נשא אישה ונתגרש פעמיים, והוריש אחריו ארבעה ילדים. בספר האוטוביוגרפי שלו "פסקול חיי", שיצא ב-2013, יצא מהארון כביסקסואל וחשף שניהל מערכת יחסים עם גבר ל-13 שנה. הוא גם לא שמר על מחסום ברור בין חיי העסקים לחיים הפרטיים: מסיבות הגראמי השנתיות שלו, שהחל לארח ב-1976, נחשבו למוקד כוח מרכזי בתעשיית הבידור האמריקנית. לצד הישגיו המקצועיים, לא נמנע גם מסכסוכים. קלי קלרקסון, שאיתה עבד אחרי שזכתה בעונה הראשונה של "אמריקן איידול", סיפרה שכינה אותה "כותבת שירים מחורבנת" על הלהיט שלה "Because of You". קלרקסון ענתה לו בפוסט ישיר: "להתבגר זה מדהים, כי אתה לומד שאתה לא חייב להתכווץ מפני אף אחד - אפילו לא מפני קלייב דייוויס".
עד ימיו האחרונים שימש כמנהל הקריאייטיב הראשי של סוני מיוזיק אנטרטיינמנט, תפקיד שמילא מאז 2008. בשנים האחרונות סבל מבעיות בריאות, ביניהן שיתוק על שם בל הפוגע בעצב הפנים, ואושפז מספר פעמים בשל קשיי נשימה. בראיון מאוחר אמר: "אם הבריאות טובה ואם גיליונות הציונים טובים - פשוט ממשיכים לעשות את זה. ואני אוהב את זה". עולם המוזיקה ייזכר בו כאחד האנשים שעיצבו את הסאונד של המאה ה-20.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה