בנט משיב למתקפות מהימין: "אני עדיין ימני, אבל לא שמוק"

ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט מצא את עצמו השבוע במגננה. ביקורת נוקבת מצד שותפיו הפוליטיים לשעבר בימין הכריחה אותו לעלות לבמה בוועידת JNS בירושלים ולהצהיר בפה מלא: "אני עדיין ימני." הסיפור האמיתי הוא לא ההצהרה - אלא למה הוא נזקק לה מלכתחילה.

הרעש החל לאחר ריאיון שנתן בנט לערוץ 11, שבו אמר כי תומך בבנייה חוקית בשטחי C, אך התנגד מפורשות ל"בנייה בלתי חוקית" - וציין כי "מה שלא חוקי, לא יהיה." בנוסף, התבטאויותיו על "אוטונומיה פלסטינית" בשטחי A ו-B הצתו פתיל קצר בצד ימין של המפה הפוליטית.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא איחר לתגובה. הוא טען בפומבי כי דברי בנט מובילים בפועל לפינוי חוות ויישובים ביהודה ושומרון, ושהמשמעות המעשית של "אוטונומיה פלסטינית" היא מדינה פלסטינית לכל דבר. לדבריו, בנט מוביל לקו מדיני שיגרור הקמת ישות פלסטינית - אפילו אם לא אומר זאת מפורשות.

חבר הכנסת אביחי בוארון מהליכוד הלך רחוק יותר. "האיש הוא שמאל מלא", הצהיר, והוסיף: "אוטונומיה פלשתינית זאת מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון." בוארון הזכיר גם פצע ישן: "נפתלי בנט הוא האיש שבגללו אני פוניתי מביתי." הוא הכוונה לפינוי היישוב עמונה, שלפי בוארון התאפשר בשל עמדת בנט בחוק ההסדרה.

בוארון לא חסך מילים. "בחצות לילה, אצל הרב דרוקמן זכר צדיק לברכה, הוא הוליך אותו בכחש, סובב אותו בכחש, שיקר לו במצח נחושה ובעצם עבד על כולנו," אמר. ואז הגיע המשפט החד ביותר: "אני אומר את זה בכאב, הוא אחד האנשים היחידים, אולי היחיד, שלא ראוי להיות מנהיג בישראל." בוארון גם ציין שבנט "יגיד את מה שצריך לומר על פי תסריט הבחירות שליאור חורב יאמר לו" - כלומר, האשמה ישירה שמדובר בחישוב פוליטי ולא בעמדה אמיתית.

הביקורת מקבלת רקע קונקרטי כשזוכרים רגע אחד מפברואר 2021: בנט עומד ביישוב שדה בועז שבגוש עציון, מצלמות מסביבו, ומכריז בפני המתיישבים: "ביום הראשון שלי בתפקיד כראש ממשלת ישראל, אני חותם על אישור מלא להתיישבות הצעירה. זה אפשרי, צריך רק להפסיק לפחד." הוא הציג את עצמו כ"ביצועיסט", ובנה ניגוד חד לנתניהו שלטענתו לא עשה כלום ב-12 שנים כדי להכשיר את ההתיישבות. המתיישבים האמינו לו. הוא נכנס לתפקיד. ולא חתם.

בנט בחר לא לשתוק. בוועידה בירושלים הוא ניסה לתחם את הנזק ולצייר קו אדום ברור. "להיות ימני זה לעמוד על עקרונות, לא לאפשר מדינה פלשתינית," אמר. "אבל להיות ימני זה לא אומר להיות אידיוט ולצייץ בלי הרף." כשנשאל על מדיניות האכיפה והפינויים ביהודה ושומרון, הוא כבר לא דיבר על "הסדרה ביום הראשון" - הוא עבר למצב התגוננות של הסברים על ריאליזם מדיני ולחץ אמריקני. ועל הדרך השמיע את האמירה שחושפת הכל: "אני איש ימין, אבל אני לא שמוק."

כדאי לעצור על המשפט הזה. בנט לא אמר "הנסיבות השתנו" או "ההחלטה הייתה מורכבת יותר ממה שחשבתי". הוא בחר לומר "שמוק". ומי הוא "השמוק" בסיפור הזה? מי שהאמין לו. מי שעמד שם בשדה בועז ורשם לעצמו שהנה מגיע מנהיג שיעשה את מה שמבטיח.

הוא הוסיף עמדות ביטחוניות שנועדו לחזק את תדמיתו: "אנחנו חייבים להגן על עצמנו בלבנון. אין מצב שבו צה"ל לא יכול לחסל טרוריסטים וצריך לפעול עם יד קשורה מאחורי הגב." בנושא יחסי ישראל וארצות הברית ניסה לגדר את עצמו בכיוון אחר - להציג עצמו כמי שיכול לעבוד עם טראמפ, אך לא כמי שכורע ברך. "טראמפ ואני נעבוד מעולה ביחד. שנינו אנשי עסקים פרגמטיים. אבל ישראל אינה מדינת חסות או מדינת וסילים," אמר.

הבעיה של בנט היא מבנית: הוא מנסה לבנות בסיס מחדש בימין, אבל הימין זוכר. זוכר את עמונה, זוכר את הממשלה עם לפיד, זוכר את ההבטחה בשדה בועז - ועכשיו שומע אותו מדבר על "אוטונומיה פלסטינית" ועל הריסת בנייה לא חוקית. ההצהרות מוועידת JNS נשמעות כמו ניסיון לכבות שרפה בכוס מים.

בנט צפוי להמשיך ולהתמודד עם הביקורות ככל שהתמקמותו לקראת הבחירות הבאות תתבהר, ועל רקע תגובות הבכירים בליכוד ובציונות הדתית - הדרך לשכנע את ימין הימין שהוא אחד מהם תהיה ארוכה.