יותר משלושה עשורים אחרי שכולם הסכימו שצריך לעשות את זה, זה קורה סוף סוף. ועדת הכלכלה של הכנסת אישרה השבוע לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק להקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות, שתעביר את ניהול התחבורה הציבורית מהשלטון המרכזי לגופים אזוריים בגוש דן, ירושלים וחיפה. זה אחד מאותם מהלכים שכולם ידעו שנדרש, ואיש לא ביצע.
הצעת החוק קודמה בשיתוף שרת התחבורה מירי רגב ושר האוצר בצלאל סמוטריץ', ויו"ר ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן עמד בראש התהליך בכנסת. מנכ"ל משרד התחבורה משה בן-זקן הוביל את העבודה המקצועית לצד צוותי משרד האוצר. כל הנוגעים בדבר מדגישים שמדובר ברפורמה שנמצאת בקונצנזוס מקצועי מלא כבר מעל ל-30 שנה, ושיישומה התעכב "מסיבות שונות". אותן סיבות, כמובן, לא מצוינות בפרוטוקול.
מה בדיוק ישתנה? הרשויות החדשות ישלטו על כמעט כל מה שנוגע לתחבורה במרחב שלהן: קביעת מסלולי אוטובוסים ולוחות זמנים, רישיונות למוניות, תכנון שבילי אופניים, ניהול רמזורים ואכיפת נסיעה בנתיבי תחבורה ציבורית. גם הסדרי החניה יעברו לידיהן. זו לא רק העברה בירוקרטית, אלא שינוי בסיסי של מי מחליט ועל מי הוא מחשבה.
בגוש דן, תל אביב תוגדר כעיר הראשית ותחזיק בכוח ההצבעה הגבוה ביותר, בין 26% ל-32%. עד סוף 2028 יכלול המטרופולין את בני ברק, חולון, רמת גן, בת ים, הרצליה, גבעתיים, רמת השרון וקריית אונו. בינואר 2029 תצטרף גם ראשון לציון. מטרופולין ירושלים יכלול את אבו גוש, מטה יהודה, קריית יערים וצור הדסה, ומטרופולין חיפה יכלול את הקריות, טירת כרמל, נשר, רכסים ומועצה אזורית זבולון. בשלב הבא יוקמת רשות גם באזור באר שבע.
כדי שראשי הערים לא יישבו על הגדר, תוכנן מנגנון תמריץ מחוכם: 80% מכוח ההשפעה של עיר ייקבע לפי מספר תושביה, ו-20% לפי מספר נתיבי התחבורה הציבורית הפעילים בה. כלומר, עיר שתשקיע בתשתיות תחבורה ציבורית תרוויח גם כוח פוליטי בתוך הרשות. זו שיטה שמנסה לתמרץ ראשי ערים שהאינטרס הפוליטי שלהם לאורך שנים היה דווקא הפוך.
ביטן בירך על האישור בחריגה מהרגלי הדיבור הפוליטי הרגיל. "לא ראיתי את זה קורה בהרבה משרדים", אמר, ופירגן לרגב ולמשרד שוויתר על סמכויות. זה פרט לא שגרתי: משרד ממשלתי שמסכים לוותר על שליטה. בדרך כלל, ויתור כזה לא קורה מרצון.
רגב אמרה כי מדובר ב"יום משמעותי לאחר יותר משלושה עשורים של דיונים". סמוטריץ' ציין כי ישראל היא "אחת המדינות הצפופות בעולם" ולכן נדרשים כלי ניהול מתקדמים. בן-זקן תיאר את המהלך כ"יום היסטורי לאזרחי ישראל". ראש הרשות הארצית לתחבורה ציבורית עידן מועלם הוסיף כי "ישראל מיישרת קו עם הסטנדרט הבינלאומי". כולם מרוצים, כולם מפרגנים, כולם שבעי עצמם. המבחן האמיתי יבוא כשהרשויות יצטרכו לקבל החלטות שמישהו לא יאהב.
בשוליים של החוק, אך לא בשוליים של הכיס, הוכנס גם ביטול תיקון שחייב חניונים פרטיים לגבות תשלום לפי דקה. החניונים יחזרו לגבות שעה ראשונה מלאה, ולאחר מכן לפי רבעי שעה. סעיף זה ייכנס לתוקף ארבעה חודשים לאחר פרסום החוק, בעוד שהחוק הראשי ייכנס לתוקף שישה חודשים לאחר אישורו הסופי במליאה.
במקביל, תוקם במשרד התחבורה "רשות ארצית" שתפקח על הרשויות המטרופוליניות ותוודא שהן עומדות ביעדים ובסטנדרטים שייקבעו. כלומר, הממשלה לא באמת מוותרת לגמרי על שליטה, אלא משנה את אופן הפיקוח. שאלת הכוח האמיתית תהיה עד כמה הרשות הארצית תתערב בשוטף.
הצעת החוק מועברת כעת לאישור המליאה, ואם תאושר שם, החוק ייכנס לתוקף שישה חודשים לאחר פרסומו ברשומות.
עשרות שנים של שיתוק בירוקרטי עברו מהעולם בהצבעה אחת, אבל האם הרשויות החדשות יצליחו לעשות מה שהמדינה לא הצליחה, יתברר רק על הכביש.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה