ראש השב"כ דוד זיני הורה לפרק פינת זיכרון שהוצבה בכניסה למטה השירות בתל אביב, והוקדשה לחללי השב"כ שנפלו מאז טבח ה-7 באוקטובר. החשיפה, שפרסם העיתונאי ג'וש בריינר, מעוררת תמיהה: ראש הגוף שנושא את אחריות הכשל הגדול ביותר בהיסטוריה של המדינה בחר להורות על הסרת הסמל הפיזי היחיד שמזכיר את מחירו.
לפי הדיווח, זיני נימק את ההוראה בטיעון כפול: ראשית, שאין צורך לראות את המחדל מול העיניים בכל יום. שנית, שבסביבתו נטען כי הפינה כולה משקפת "תבוסתנות". הניסוח הזה ראוי לעצור לידו: ראש השב"כ הגדיר זיכרון לחלליו שלו כביטוי של תבוסתנות.
גורם ביטחוני שמסר פרטים על האירוע אמר כי ההוראה התקבלה במטה בתדהמה. לא בביקורת גלויה, לא בהתנגדות רשמית, אלא בתדהמה. זה פרט שמספר משהו על האווירה בתוך הארגון: אנשי השירות הופתעו, אבל ההוראה בוצעה.
השב"כ הגיב לפרסום ומסר כי "מחדל 7 באוקטובר הוא מהמחדלים הגדולים והכואבים שידעה מדינת ישראל". בהמשך הסביר הארגון כי בראיית ראש השירות, הצגת חלק מהחללים בלבד מקטינה את המחדל ומשקפת רק חלק מהאסון. לכן, נטען, קיים במטה "קיר הזיכרון" שעליו מוצגים כלל החללים שנפלו ולא רק חלק קטן מהם.
התגובה הרשמית מנסה להציג את ההחלטה כמהלך כולל ושוויוני יותר. אבל יש שאלה שהיא לא עונה עליה: מדוע לא לשמור את שתי האפשרויות? מדוע פינת הזיכרון בכניסה, שאנשי השירות עוברים לידה בכל בוקר, היוותה בעיה שדרשה פירוק? ההסבר על קיר הזיכרון הכולל לא מסביר את הדחיפות להוריד את הפינה הספציפית.
הקונטקסט חשוב כאן. זיני מכהן כראש השב"כ בצל שאלות פתוחות על אחריות הגוף לכשל ה-7 באוקטובר. השב"כ, יחד עם אמ"ן ועם המטכ"ל, היה חלק מהמערכת שלא זיהתה את ההכנות לטבח או לא פעלה על פי מה שזיהתה. פינת הזיכרון לחללים לא הייתה רק אנדרטה, היא הייתה תזכורת יומיומית למחיר הכשל, בתוך הבניין שבו יושבים האנשים שהיו אמורים למנוע אותו.
ההחלטה להסיר אותה, בנימוק שהיא "תבוסתנות", היא בחירה מנהיגותית שמשדרת מסר ברור לאנשי הארגון: לא מסתכלים לאחור, לא מתאבלים בפומבי, ממשיכים קדימה. יש מי שיקרא לזה מנהיגות. אחרים יקראו לזה הדחקה מאורגנת.
הפרסום מתרחש על רקע הדיון הציבורי הנמשך בשאלת אחריות הדרג הביטחוני לכשל. ועדת החקירה הממלכתית לא הוקמה עדיין, השאלות האמיתיות לגבי מה ידוע ומתי לא קיבלו מענה מלא, והגורמים הבכירים שכיהנו ב-6 באוקטובר 2023 ממשיכים, ברובם, לכהן או פרשו בתנאים נוחים.
נכון לעכשיו, השב"כ לא מסר אם הפינה פורקה בפועל או אם ההוראה עדיין מיושמת. גם לא ברור אם אנשי השירות הגיבו רשמית להוראה או אם מישהו ערר עליה בפני גורם כלשהו.
ההחלטה של זיני חושפת יותר מאשר עמדה ניהולית על פינות זיכרון - היא חושפת את הדרך שבה בחר ראש השב"כ לנהל את הזיכרון הארגוני של הכשל הגדול ביותר בתולדות הגוף שהוא מוביל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה