ועדת המינויים בראשות השופטת בדימוס שולמית דותן פסלה את מינויה של אסתי שרייבר לתפקיד מנכ"לית רשות העתיקות. הסיבה הרשמית: תנאי הסף שנקבעו במכרז שבו נבחרה שרייבר היו נמוכים מהנדרש בחוק, ולכן הוועדה פסלה את המכרז כולו. ההחלטה נמסרה לשר המורשת עמיחי אליהו, שהכריז על המינוי לפני כחודש.
צילום: AIהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לא המתין ותקף את ההחלטה בחריפות: "הנימוק הרשמי - משפטי. הנימוק האמיתי - לא מתאים לדיפ סטייט מנכ"לית דתייה עם מטפחת. ספרו לנו עוד על כמה כואב לכם היעדר הנשים בשירות הציבורי". גורמים הקרובים להליך חיזקו את הטענה וטענו כי "הוועדה לא הייתה פוסלת מינוי של אף אדם אחר עם הקריטריונים האלה. זו החלטה פוליטית ולא מקצועית בעליל".
צילום: נוצר באמצעות AIהמינוי עצמו עבר, לפחות על הנייר, הליך מסודר. שרייבר עברה את הליך האיתור המקצועי, הומלצה לתפקיד, והיועץ המשפטי של משרד המורשת, עורך הדין חנן ארליך, אישר את המינוי לאחר בחינה משפטית. גורמים הקרובים להליך טוענים כי הטענות בנוגע לתנאי הסף הועלו רק לאחר שנבחרה המועמדת, ולא בשלבים המוקדמים של הבדיקה.
אלא שמהצד השני של התמונה עולות שאלות כבדות על קורות החיים שהציגה שרייבר בפני ועדת האיתור. לפי הדיווחים, היא הצהירה על ניסיון ב"ניהול פרויקטים בתחום הבינוי, שימור ורכש נדל"ן בהיקף של 30 מיליון שקלים". אך בפועל מדובר על עסקת נדל"ן אחת שכשלה - כשרכשה מבנה בעשרות מיליונים, שהעירייה הכריזה כבר שנתיים קודם לכן על כוונתה להפקיעו. הפער בין ההצהרות למציאות הוא שעמד במרכז הבחינה המשפטית.
משרד המורשת הציג את שרייבר כמנהלת מנוסה. לפי הנתונים שמסר המשרד, היא כיהנה כמנכ"לית קבוצת INEXTG, ניהלה תקציבים של כ-100 מיליון שקלים בשנה והובילה מערך של כ-700 עובדים. היא בעלת תואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל ומדעי הקוגניציה מהאוניברסיטה העברית, ואף זכתה בפרס שטרן היוקרתי על הצטיינות בלימודי תקופת הבית השני. בנוסף, השלימה תואר שני בהצטיינות במינהל ומדיניות ציבורית מאוניברסיטת חיפה, כחלק מתוכנית הצוערים לשלטון המקומי.
אבל הקהילה הארכאולוגית לא קיבלה את אלה כמספקים. כבר בשלב ההכרזה על המינוי, הביעו ארכאולוגים זעם ואף הוגשה עתירה לבג"ץ. פרופסור אהרן מאיר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן אמר כי "הבעיה היא שיש חשש שהיא לא מתאימה לתפקיד ושהיא נבחרה לא מסיבות אובייקטיביות מקצועיות". הוא הדגיש את הממד הפיננסי: "רשות העתיקות היא גוף עם תקציב שוטף של כ-600 עד 700 מיליון שקלים בשנה. עם כל הכבוד לניהול עמותה לקירוב לבבות, ובלי שום רקע בתחום, נוצרת תחושה שמצניחים אדם לתפקיד".
הוא הוסיף נקודה שמקשה על הטיעון הפוליטי של בן גביר: "שני המנכ"לים האחרונים של רשות העתיקות הגיעו מרקע המזוהה עם הצד הימני של המפה הפוליטית, ואף אחד לא התלונן, משום שהם עשו עבודה מצוינת". המסקנה שמציע מאיר ברורה: הבעיה אינה הרקע הפוליטי או הדתי, אלא ההתאמה המקצועית.
גם המועצה הארכאולוגית, הגוף המקצועי העליון הפועל מכוח חוק העתיקות, התנגד למינוי בתוקף. יושב הראש ד"ר גיא שטיבל כתב ליושב ראש מועצת רשות העתיקות פרופסור יהושע שוורץ כי בפני ועדת האיתור עמדו מועמדים שעלו לאין שיעור על שרייבר. אחד מהם הוא בעל דוקטורט בארכאולוגיה, עם רקע בקמ"ט וברשות העתיקות ועם קריירה ביטחונית ענפה. מועמד נוסף הוא בעל תואר בארכאולוגיה, ניסיון כראש מועצה ומנכ"ל משרד האוצר. "ברי שמינוי של מי מהם לא רק שלא היה מעורר התנגדות, אלא אף היה זוכה לברכת חברות וחברי המועצה", כתב שטיבל.
כעת עומד שר המורשת עמיחי אליהו בפני הצורך לפתוח מכרז חדש לתפקיד, הפעם עם תנאי סף שיעמדו בדרישות החוק. השאלה הפתוחה היא אם שרייבר תגיש מועמדות מחדש בהליך חדש, ואם המכרז הבא ינוסח באופן שיאפשר לה לעמוד בקריטריונים.
הסיפור חושף קרע עמוק בין הממשלה לבין הגופים המקצועיים, כשכל צד משוכנע שהצד השני פועל ממניעים שאינם ענייניים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה