ישראל עומדת לפני צעד היסטורי. שר החוץ גדעון סער הודיע כי יביא לאישור הממשלה בישיבתה הקרובה הצעת החלטה להכרה רשמית של מדינת ישראל ברצח העם הארמני. אם תאושר, תהיה זו אחת ההחלטות המדיניות המשמעותיות ביותר שקיבלה ישראל בנושא שנדון כאן עשרות שנים ולא הגיע לסיום.
צילום: צילום: Mark Neyman / CC BY-SA 3.0 / ויקימדיה קומונס"זוהי חובה מוסרית והיסטורית להכיר ברצח העם שבוצע בבני העם הארמני בשלהי תקופת האימפריה העות'מאנית", אמר סער. "במקביל, יש לגנות הכחשה, מזעור או עיוות של האמת ההיסטורית." לא מדובר בהצהרה אישית של שר. סער מבקש לעגן את ההכרה כעמדת מדינה מחייבת, דרך שני בתי הייצוג: הממשלה והכנסת.
הרקע ידוע, אבל ראוי לחזור עליו. רצח העם הארמני החל באפריל 1915. הממשל העות'מאני פתח בגיוס מאות אנשי רוח, מנהיגים ומשכילים ארמנים בקונסטנטינופול, ולאחר שחיסל את ההנהגה, פנה לפעולה שיטתית נגד כלל האוכלוסייה. גברים גויסו לעבודות כפייה ונרצחו. נשים, ילדים וזקנים גורשו מבתיהם לצעדות מוות לעבר המדבר הסורי. על פי הנתונים שמביא סער בדברי ההסבר להצעתו, המעשים הובילו למותם של כ-1.5 מיליון בני אדם ולהרס מורשת תרבותית והיסטורית בת אלפי שנים.
עד כה הכירו ברצח העם הארמני 32 מדינות בדרכים שונות, בין אם דרך החלטות פרלמנטריות, חקיקה או הצהרות ממשלתיות רשמיות. ישראל לא הייתה ביניהן, למרות שהקריאות לכך נשמעו כאן שוב ושוב. הסיבה הייתה תמיד אותה סיבה: החשש מתגובה של אנקרה. היחסים עם טורקיה, שעלו וירדו לאורך השנים, שימשו שנים ארוכות כמחסום מדיני מעשי שמנע מישראל לנקוט עמדה ברורה.
טורקיה מכחישה עד היום שמדובר ברצח עם. היא מנהלת, לפי הנאמר בהצעת ההחלטה, מסע הכחשה ומזעור ממוסד הכולל שכתוב ספרי היסטוריה. המחיר של ההכרה הישראלית הוא ידוע מראש: תגובה חריפה מאנקרה, שגם בלי הצעד הזה מנהלת עם ישראל יחסים מתוחים ביותר בשנים האחרונות.
התזמון של ההצבעה, שנקבעה ליום ראשון, אינו מקרי. המהלך מגיע על רקע הביקור הצפוי של נשיא ארה"ב בטורקיה ופגישתו המתוכננת עם הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן. עמית סגל, שפרסם את הידיעה, תיאר את המהלך כ"אצבע בעין של ארדואן" - תיאור מדויק של המשמעות הדיפלומטית ברגע שבו ירושלים בחרה לשלוח מסר ברור לאנקרה.
היחסים בין ישראל לטורקיה הידרדרו בחדות לאחר ה-7 באוקטובר. טורקיה השעתה את הסחר עם ישראל, וארדואן הפך לאחד הקולות הבוטים ביותר בעולם נגד הפעולה הצבאית בעזה. המתח בין שתי המדינות הגיע לשפל חסר תקדים, ובדיוק ברקע הזה ההחלטה של סער מקבלת משמעות כפולה: לא רק הכרה היסטורית ומוסרית, אלא גם מסר חד לאנקרה שלישראל כבר אין מה להפסיד בחזית הזו.
אבל בדיוק זה הפך לנקודת כוח של סער. הניסוח שנבחר אינו מקרי: "תגובה ציונית הולמת לארדואן." כשהיחסים עם טורקיה כבר במצבם הנוכחי, החישוב הדיפלומטי ישן מאבד את כוחו. אם כך, גם ההיגיון של ישיבה על הגדר נחלש.
הצעת ההחלטה אינה מסתפקת בהכרה. היא קובעת גם גינוי נחרץ לכל ניסיון להכחיש, למזער או לעוות את האמת ההיסטורית. זוהי שפה שמכירים אותה בהקשר אחד לגמרי בישראל. הקבלה בין רצח העם הארמני לשואה אינה נאמרת מפורשות בהצעה, אבל היא נוכחת מתחת לפני השטח של כל משפט.
לאחר אישור הממשלה, ייפתח הליך אישור בכנסת, שם יידרשו חברי הכנסת להצביע ולהביע עמדה. זה השלב שבו ההחלטה עשויה לפגוש התנגדות מצדדים שונים, הן מטעמים דיפלומטיים והן מחשבונות קואליציוניים פנימיים.
ישיבת הממשלה הקרובה, שבה צפויה ההצעה להיות מובאת לדיון ראשון, תהיה הבחינה הראשונה של עומק התמיכה במהלך. אם תאושר שם, יגיע התיק לכנסת.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה