זוג מפעילי הכטמ"ם: "מדברים לידי בעבודה על חיסולים, ואני מחייך"

מהחוץ זה נראה פשוט - ישיבה בקרון ממוזג מול מסכים. המציאות? שונה לגמרי. ר' וט', זוג מפעילי כטמ"ם במילואים מחיל האוויר, פתחו לראשונה את הדלת לחיים שהם מנהלים מאז פרוץ המלחמה. ומה שנחשף זה לא פשוט בכלל.

הם הכירו במסיבה ב-2016, והיום כמעט עשור יחד. ר' משרתת כרס"ן במילואים בטייסת 210, וט' כרס"ן במילואים בטייסת 161. "הכרנו כשהיינו בתפקידים שונים, עברנו לגור יחד בתל אביב והיום אנחנו כבר במקום אחר בחיים", מספרת ר'. "למרות שכל אחד מאיתנו מוצב בטייסת שונה, העולם המבצעי שלנו הוא אותו עולם, מה שיוצר הבנה עמוקה שקשה למצוא במקומות אחרים".

ט' כבר צבר מעל 740 ימי מילואים מאז השבעה באוקטובר. הוא מתאר את מה שקורה בכל סיום משמרת כאתגר שקשה לתאר: "הנקודה היא להיכנס לתוך קרון, שזו בעצם דלת שמובילה אותנו לתוך מלחמה. אנחנו מסיימים משמרת, פותחים את הדלת וחוזרים לשגרה ולאזרחות. זה האתגר הכי גדול - המעברים האלה מקצה לקצה, משדה הקרב לעורף שמתנהל כרגיל".

הרגע הכי מורכב הגיע עם הלידה. ר' הייתה בהיריון מתקדם תוך כדי פעילות מבצעית, ואחרי הלידה, עם התחממות הגזרה מול איראן, כבר מצאה את עצמה חוזרת לקרון. "ברגע שנכנסה ילדה לתמונה, זה הפך להרבה יותר מורכב", היא מודה. "אנחנו עושים סוג של חילוף חם - מישהו יוצא למילואים, מישהו נכנס הביתה. דאגנו שתמיד יהיה הורה אחד בבית. כששנינו היינו חייבים להיות בטייסת במקביל, הסבים והסבתות התגייסו למילואים משל עצמם כדי לעזור לנו".

אבל יש גם רגעים אחרים לגמרי. הטייסות שלהם לפעמים נפגשות מעל עזה. "יצא לנו לדבר אחד עם השנייה בתוך הקשר תוך כדי טיסה", מספרת ר'. "כמובן שזה תלוי בשלב המשימה, אבל אם ניתן, אנחנו שואלים רגע מה נשמע וממשיכים הלאה. הידיעה שהצד השני נמצא שם, באותו שמיים, מבין בדיוק מה עובר עליך ברגעים המורכבים - זה משהו מאוד ייחודי לנו".

ואז יש את הסיפוק הזה, שאי אפשר לדבר עליו בקול. ט' מתאר מציאות שרוב האנשים לא מבינים: "היו לנו לאחרונה משימות של חיסול בכירים משמעותיים שהיו אחראיים לשבי החטופים. אף אחד בעבודה האזרחית שלי לא יודע מה עשיתי בלילה. אנשים יכולים לדבר לידי במסדרון על החיסולים שפורסמו בחדשות, ואני רק מחייך לעצמי. הידיעה שסגרנו חשבון עם מי שפגע בנו נותנת המון כוח להמשיך הלאה".

לפעמים הסגירת המעגל היא אישית מאוד. ט' נזכר במפגש עם בן משפחה שמשרת בגולני, שסיפר לו על סיטואציה בה ירו עליהם ומחבל כיוון אליו מטווח קרוב - ופתאום התפוצץ. "בדיעבד הוא הבין שזה היה הסיוע מהאוויר שאנחנו נתנו", משחזר ט'. "לשמוע ממנו 'תודה, הצלת אותנו' - זה הרגע שמבהיר את כל המשמעות של השירות שלנו".

לפני שהם סוגרים את הריאיון, ט' מבקש להעביר מסר: "יש משהו מסוכן בעובדה שהמלחמה נמשכת בתוך שגרה, ושאנשים מתרגלים לזה שיש מילואימניקים שנעדרים. אנחנו נמשיך לבוא כל עוד החיילים בשטח, אבל חשוב שהסביבה תמשיך לגלות הבנה ולא תתרגל לזה כאל מובן מאליו".