אב שכול שאיבד את בנו בקרבות ברצועת עזה מכריז הבוקר על כניסה לפוליטיקה. חגי לובר, בן 57, שחקן ומחזאי, הודיע בפרסום ברשתות החברתיות שהוא מקים מפלגה חדשה ויתמודד בבחירות לכנסת הבאות. המסר שלו חד: הוא לא יצטרף לשום קואליציה שאינה מורכבת משתי המפלגות הגדולות משני הגושים.
לובר שכל את בנו אלישע יהונתן, שנפל בקרב ברצועת עזה בדצמבר 2023. טרגדיה משפחתית נוספת פקדה אותו עוד קודם לכן: שני אחייניו של אשתו, הלל-מנחם ויגל-יעקב יניב, נרצחו בפיגוע ירי בחווארה בפברואר אותה שנה. האיש מגיע לפוליטיקה עם כאב אישי כבד, ועם טיעון שהוא מנסח לא כאידיאולוגיה אלא כאבחנה קרה של המצב.
"הסיוט שלי הוא שאחרי הבחירות לא ישתנה דבר", כתב לובר בפוסט שפרסם. "אותה ממשלת-חצי-העם, אותם אנשים, אותן מריבות, אותם פוליטיקאים שנבנים מליבוי הקרע של 'אנחנו והם'. אותה איבה. אותו משבר אמון." המסר לא מכוון לצד אחד של המפה הפוליטית, אלא לשני הגושים בבת אחת.
לדבריו, ממשלות "חצי העם" - הן מימין והן משמאל - הן למעשה ממשלות שיתוק לאומי. הוא מונה רשימה ארוכה של כשלים שמייחס להן: חוסר יכולת לחוקק חוק גיוס אפקטיבי לחרדים, חוסר יכולת לגבש ועדת חקירה לאסון השביעי באוקטובר, כשלים במינויים ביטחוניים קריטיים, וקשיים בניהול המלחמה ובשיקום ישובי קו הגבול. "ממשלת-חצי-עם, מימין או משמאל, מנסה להכניע את חצי העם השני בחקיקה דורסנית ומאיימת", כתב.
לובר גם מתקיף את פוליטיקת הזהויות שצמחה לדבריו מתוך המצב הזה. "ממשלת-חצי-העם יוצרת זהויות מלאכותיות ומפלגות של 'ביביסטים', 'קפלניסטים', 'רלביסטים', זהות של 'הרפורמה המשפטית' וזהות של 'הפיכה משטרית'. הזהויות הבדויות האלה כמעט פירקו את המדינה והחלישו אותה דווקא בזמן שהיינו זקוקים יותר מכל ללכידות."
הפתרון שהוא מציע הוא מפלגה שתשמש "לשון מאזניים" ותכפה על השחקנים הגדולים לשתף פעולה. "אם הייתי מאמין שהמפלגות הגדולות יתעלו לגודל השעה ויקימו ממשלת שיתוף פעולה, לא היה צורך בי", הסביר. "אבל לצערינו, ללא לחץ פוליטי חיצוני, ללא מפלגה שהיא לשון מאזניים שכופה שיתוף פעולה, זה לא יקרה." התנאי שיציב להצטרפות לממשלה: כניסת שתי המפלגות הגדולות והשתתפות שני הגושים.
לובר מתאר ממשלת אחדות כמנגנון שיאפשר להעביר רפורמות בהסכמה רחבה, לקבל החלטות ביטחוניות מתוך אמון ציבורי, ולהחזיר את האמון האזרחי במערכת הפוליטית. "ותביא את תחושת האחווה והאחריות של הלוחמים שלנו, להנהגת המדינה", הוסיף. הוא מסיים בהקשר האישי הכואב ביותר: "בכל כוחי, בכל נפשי, אני מטיל את עצמי למשימת חיי - בשם אחוות הלוחמים, בשם קורבנם של נופלים, בשם המשך קיומו של עם ישראל."
לובר הבהיר שאינו מתכוון לפעול לבדו, וכבר פנה לאנשים בעלי תפיסה דומה לשלו. הוא פתח טופס הצטרפות ברשת ומציע להזמין אותו לחוגי בית ולעימותים רעיוניים. מבחינת התאריכים, מועד הבחירות הבא טרם נקבע, אך לובר כבר פועל לגיבוש התנועה שיציג.
הכניסה של אב שכול לזירה הפוליטית עם דרישה לממשלת אחדות מציבה שאלה פשוטה שאיש עד כה לא ממש ענה עליה: מדוע שני הגושים הגדולים, שמסתירים את הסירוב לשתף פעולה מאחורי עשרות נימוקים, לא עושים את הדבר הפשוט ביותר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה