חגי לובר, האב שאיבד את בנו בקרבות בדרום רצועת עזה, הודיע היום שיתמודד בבחירות הקרובות לכנסת. לובר מקים מפלגה חדשה שמטרתה אחת: לכפות על השיטה הפוליטית הישראלית ממשלת אחדות שתכלול את שני הגושים המרכזיים. מי שהפך לאחת הדמויות הציבוריות המוכרות ביותר מאז תחילת המלחמה, עושה עכשיו את הצעד שהרבה ספקו אם יעשה.
בנו, סמל ראשון במילואים אלישע יהונתן לובר, נפל בקרב בדרום רצועת עזה במהלך מלחמת חרבות ברזל. מאז, הפך לובר האב לקול ציבורי בולט, מי שמדבר לא כפוליטיקאי וגם לא כפעיל מחאה, אלא כמי שמחיר המלחמה חרוט אצלו על הבשר.
בהודעה שפרסם כתב לובר: "אני רוצה שבבחירות הבאות יקרה דבר שלא קרה בישראל שנים - תקום ממשלה שמייצגת את רוב אזרחי ישראל, ולא רק את המחנה שניצח בבחירות". המשפט הזה אינו תמים. הוא מגדיר בדיוק מה שהוא לא רוצה: ממשלה שנשענת על מחצית האוכלוסייה ומתעלמת מהמחצית השנייה.
הסיוט שלובר מתאר אינו כישלון בקלפי. הוא מתאר המשכיות. "הסיוט שלי הוא שאחרי הבחירות לא ישתנה דבר", כתב. "אותה ממשלת חצי העם, אותם אנשים, אותן מריבות, אותם פוליטיקאים שנבנים מליבוי הקרע של אנחנו והם". זאת לא ביקורת על מפלגה אחת. זאת ביקורת על מבנה השלטון כולו.
המפלגה שמקים לובר תפעל, לדבריו, להקמת ממשלת שיתוף פעולה שתכלול את שתי המפלגות הגדולות, ולצידן מפלגות נוספות משני הגושים הפוליטיים. הוא הצהיר בפירוש שמפלגתו לא תצטרף לשום קואליציה שלא תכלול את שני המחנות המרכזיים בפוליטיקה הישראלית. זהו קו אדום שמגדיר מראש את שיקולי ההצבעה של הבוחרים שיבחרו בו.
המהלך הזה מעניין מבחינה אחת ספציפית: לובר לא מצטרף לאף אחד מהגושים הקיימים. הוא לא מתאחד עם גנץ, לא מסתפח ללפיד ולא מנסה לפלח נישה ימנית. הוא בונה כוח שלחץ שלו, לפחות על הנייר, אין מטרה אידיאולוגית אחרת מלבד שינוי אופי הממשל. זה גם החוזק שלו וגם החולשה שלו. מפלגה שמוגדרת לפי מה שהיא לא, מתקשה לגייס בוחרים לאורך זמן.
מסביב לו, הנוף הפוליטי כבר עמוס ניסיונות דומים: דמויות שצמחו מתוך המחאה, מתוך כאב, מתוך שאיפה לשנות את הטון. רובן לא שרדו את מבחן הקלפי. לובר יודע זאת, ובכל זאת בחר להיכנס. השאלה היא האם הציבור שמזדהה איתו ירצה גם להצביע בעבורו.
כרגע לא ידוע מתי בדיוק יתקיימו הבחירות הבאות, ולא נמסרו פרטים על מי עוד יצטרף לרשימה. לובר צפוי להרחיב את פרטי המהלך בימים הקרובים.
כניסתו של לובר לפוליטיקה מוסיפה קול ייחודי למרחב הפוליטי הישראלי, אך מבחן האמת יגיע ביום שיהיה צריך להמיר כאב לקולות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה