המדינה מודה בבג"ץ: פער של עשרות אחוזים בתקציב לטובת החינוך הדתי

פצצה בבית המשפט העליון: המדינה הודתה היום (שני) בבג"ץ בקיומו של פער תקציבי של עשרות אחוזים לטובת החינוך הממלכתי-דתי על פני החינוך הממלכתי הרגיל והחינוך הערבי. השופטים לא הסתפקו בכך ודרשו פתרונות מיידיים - ואיימו שלא יתנו למדינה למשוך את הזמן.

הדיון ההיסטורי בבית המשפט העליון התקיים בעקבות עתירות שהגישו הנהגת ההורים הארצית, מרכז מנור, קרן ברל כצנלסון וחברי הכנסת ולדימיר בליאק וגלעד קריב. העותרים טענו לאפליה בוטה לטובת החינוך הממלכתי-דתי בתקציבים, על חשבון ילדי החינוך הממלכתי והממלכתי-ערבי. וכעת, לראשונה, המדינה עצמה כבר אינה מכחישה זאת.

השופטים פנו לנציגי המדינה ואמרו את הדברים בצורה חדה: "לפי הנתונים יש פער והמדינה מודה בזה. עכשיו השאלה היא מה עושים. אין ספק ומחלוקת שבתוצאה יש פער של עשרות אחוזים, בוודאי לממלכתי הלא-יהודי. זה מוסכם." המשפט הפשוט הזה, שנאמר על ידי שופטי בית המשפט העליון, מסכם שנים של ויכוח שבהם המדינה התחמקה מהודאה גלויה.

השופטת יעל וילנר הייתה החריפה מכולם. היא ביקרה את שיטת התקצוב הנוכחית ותקפה בגלוי את הקשר בין כוח פוליטי לתקציבי חינוך: "זה צריך להיות מבוסס על נהלים ותקנות ולא מי רוצה ככה או ככה. זו שיטה שצריכה להיות מובנית ולעמוד בכללים. זה שיש כוח פוליטי מסוים לציבור מסוים לא צריך לשנות - ילד זה ילד זה ילד." וילנר גם הוסיפה כי עבודת המטה של המדינה חייבת לדון בכל ההיבטים, כולל נושא פתיחת בתי הספר הקטנים שמנפחים את התקצוב לחינוך הדתי.

השופט עופר גרוסקופף הצטרף לביקורת וקבע כי אין להסתפק בבדיקה מנהלית שמסתיימת בשימור הפער: "יש לוודא שעבודת המטה נשקלת גם למול מבחן התוצאה. לא יכול להיות שכל הקריטריונים יעבדו בסדר מבחינה מנהלית, ובסוף יישמר הפער. הכל למול השוויון המהותי."

עורכי הדין של העותרים חשפו בדיון את מנגנון האפליה לעומק. לדבריהם, הפיזור הגאוגרפי של בתי הספר אינו מקרי: "גם בערים עם אותו תא שטח ואותה אוכלוסייה, פותחים יותר בתי ספר דתיים, כך שהכיתות קטנות יותר והתקצוב גבוה יותר. באותו תא שטח 2,000 תלמידים מרוכזים בבית ספר ממלכתי אחד, ובממלכתי-דתי הם מרוכזים בחמישה בתי ספר." הם הוסיפו כי "יש אפוטרופוס פוליטי שמפעיל לחצים בלתי פוסקים על החינוך הממלכתי-דתי. הנורמות שמסדירות הוצאה של מיליארדי שקלים פרוצות לחלוטין."

במשרד החינוך מנסים להסביר את הפערים בגורמים ניטרליים לכאורה: גודל בתי הספר, מיקומם הגאוגרפי והרכב האוכלוסייה. אך הפרקליטות ביקשה בדיון חצי שנה נוספת להשלמת הבדיקה ועבודת המטה - מה שאומר שהאפליה תימשך גם בשנת הלימודים הקרובה, ופתרונות אמיתיים עשויים להתממש רק בשנת הלימודים שתחל בספטמבר 2027.

השופטים לא הסתירו את זעמם על לוח הזמנים הזה. וילנר אמרה בפירוש: "לקחת שנה-שנתיים בנושא כל כך יקר וחשוב של חינוך הילדים מעורר מחשבה. לא ניתן למשוך את הזמן. נגזור זמנים ומועדים ונעקוב אחרי זה." הכוונה ברורה: בית המשפט העליון מתכוון לעקוב אחרי ביצוע ולא להסתפק בהבטחות.

מחוץ לאולם הדיון נשמעו גם קולות ציבוריים. יו"ר הנהגת ההורים הארצית, אורן אוזן, אמר כי "בית המשפט הבהיר היום שאי אפשר להתעלם עוד מהפערים המובנים במערכת החינוך." מנכ"לית מרכז מנור, מיכל טביביאן מזרחי, הוסיפה כי "בית המשפט הבהיר בצורה חד-משמעית שהוא ידרוש עדכונים דחופים ולא יאפשר למרוח זמן." מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון, רמי הוד, ניסח את הדברים בצורה הישירה ביותר: "אם הציבור הליברלי ידרוש מהמפלגות לשים את תיק החינוך בראש סדר העדיפויות - גודל הכיפה לא יקבע עוד את גודל התקציב."

כעת הכדור עובר לידי המדינה: השופטים הבהירו שיגזרו מועדים מחייבים ויעקבו אחרי הביצוע - ולא יאפשרו לאחד הפערים הבוטים ביותר במערכת החינוך הישראלית להמשיך ולהתקיים ללא מענה.