הסכם המסגרת שנחתם בתיווך ארצות הברית בין ישראל ללבנון, המציג מתווה לסיום הלחימה, נסיגה ישראלית ופירוקם מנשק של ארגונים חמושים - עומד כבר ביומיו הראשונים בפני השאלה שאיש לא רוצה לשאול בקול: מי בדיוק אמור לאכוף אותו? חיזבאללה דחה את ההסכם מפורשות, ממשיך לשמור על נוכחות חמושה בדרום לבנון, וממשיך לחולל חיכוכי אש עם כוחות צה"ל באזור החייץ - כולל הריגת קצין לוחם ופציעת חיילים נוספים.
אל"מ במיל' ד"ר ז'ק נריה, לשעבר בכיר באמ"ן וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, לא מסתיר את הספקנות. "אלא אם הקהילה הבינלאומית תמצא דרך לנטרל את הווטו הפוליטי והצבאי של חיזבאללה מבלי לפרק את לבנון מבפנים", הוא מזהיר, "ההסכם צפוי להישאר תוכנית דיפלומטית ולא להפוך למציאות בשטח." לדבריו, נקודת התורפה המרכזית של ההסכם היא שחיזבאללה ממשיך להיות משולב עמוק במערכת הפוליטית והביטחונית של לבנון, ולממשלת לבנון פשוט אין הכלים להתמודד עם זה.
הבעיה לא תיאורטית. צבא לבנון, המורכב מכ-40 אחוז שיעים שמחויבותם לחיזבאללה גדולה ממחויבותם למדינה, כבר הוכיח בעבר עד כמה הצהרות נחמדות על הנייר שוות. בספטמבר 2024 קיבלה ממשלת לבנון החלטה על פירוק חיזבאללה בארבעה שלבים, הטילה על הצבא לגבש תוכנית ולהתחיל לפעול. בסוף אותה שנה דיווח הצבא בגאווה שהשלים את שלב א' של טיהור דרום לבנון. החודשים שחלפו מאז הראו בדיוק כמה הדיווח ההוא היה רחוק מהמציאות.
תת-אלוף במיל' צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית, מצביע על בעיה נוספת שכמעט לא קיבלה תשומת לב: קיים מנגנון אמריקאי נפרד עם איראן, קטאר ואחרים שאמור לנהל את המציאות בדרום לבנון - ובו ישראל אינה שותפה כלל. "נוצר מצב של שני מנגנונים", הוא מסביר, "אחד שישראל אינה שותפה בו, אבל שניהם אמורים לנהל את המציאות היומיומית ולשלוט בהיקף ועוצמת התגובות." לדבריו, סוגיה זו צפויה לאתגר את ישראל הרבה יותר מהר ממה שנראה כרגע.
ועדיין, יש מי שמסרב להפיל את ההסכם לפני שיצא לדרך. התומכים בו מצביעים על הישג שלא היה קיים מעולם: לראשונה, ההסכם מנתק את המשוואה ההיסטורית שלפיה לבנון שווה חיזבאללה. ממשלת לבנון הריבונית לוקחת אחריות על שטחה, ובהסכם העקרונות היא מותירה את נוכחות צה"ל באזור החייץ כל עוד חיזבאללה לא פורק מנשקו. בנוסף, ההסכם מעניק לישראל בגיבוי אמריקאי רשמי אור ירוק לפעולה צבאית במקרה של הפרה. ההסכם גם שומט את השטיח מתחת לטענות איראן כפטרונית של לבנון, כאשר ממשלת לבנון עצמה היא זו שחותמת.
אבל נריה מזהיר מפני אשליה מוכרת: לא בפעם הראשונה מנסים לבייש את חיזבאללה מתוך מצפה שיצטנע. "ההסכם נשען על אותן הנחות יסוד כושלות שהובילו לאסונות העבר", הוא כותב, ומדגיש כי הנחת העבודה הסמויה שממשלת לבנון תפרק את חיזבאללה "חסרת אחיזה במציאות". ממשלת לבנון, לדבריו, חסרת רצון וחסרת יכולת: "מדובר בממשלה שרצונה האמיתי הוא שקט פנימי, לא שלום עם ישראל."
חיימוביץ מתאר ארבעה תרחישים אפשריים. התרחיש האופטימי: ממשלת לבנון מצליחה לפרק את חיזבאללה בהדרגה וצה"ל נסוג לגבול הבינלאומי. התרחיש הריאלי: הפיילוט בשני מרחבים שהוגדרו זוחל בעצלתיים, המציאות חזקה מכל הצהרה, ומימד הזמן מעקר כל פעולה לבנונית. התרחיש הסביר: ישראל ולבנון מתקדמות יחד, אך נסיגה ישראלית תתרחש רק בכפייה בינלאומית, לא מתוך מציאות חדשה בשטח. התרחיש המסוכן: חיזבאללה, בחסות איראן, מדרדר את לבנון למלחמת אזרחים.
נריה מציע מתכון ברור לישראל: אפס סובלנות להפרות, גם הקטנות ביותר. אם ישראל תבחר "להכיל" שיקום בונקר אחד או משאית נשק אחת כדי לשמור על השקט, הוא כותב, "הקונספציה תנצח." אם תגיב בעוצמה על כל חריגה - ההרתעה תתקבע. הוא מוסיף דרישה שממשלת ישראל לא ממהרת להעלות על הדעת: פיצויים מלבנון על עלות המלחמה שחיזבאללה פתח, בהיקף שהוא מעריך בין 50 ל-100 מיליארד שקל.
השאלה האמיתית שעומדת מאחורי הניתוח הזה היא פשוטה: האם ממשלת ישראל שחתמה על ההסכם מאמינה שהפעם הוא יצליח? אם כן, אומר נריה, זו נורה אדומה ביכולת הפקת לקחים מאז ה-7 באוקטובר. ואם לא מאמינים בו, אז מה בדיוק משיגה העמדת הפנים? בינתיים, לפחות 25 חיילים נפלו מאז הפסקת האש בנובמבר 2024, ועשרות נוספים נפצעו.
בחודשים הקרובים יתברר אם ההסכם הוא ארכיטקטורה ביטחונית חדשה או החלטה 1701 עם כותרת מחודשת: המבחן יגיע עם ההפרה הראשונה, ואיש אינו מהמר שתצטרכו לחכות זמן רב.
ההסכם עם לבנון ייבחן במציאות השטח - לא בטקסי חתימה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה