עשרות אלפים מתו בחום, אך באירופה עדיין מסרבים להתקין מזגנים

גל חום כבד שמכה באירופה בשבועות האחרונים שלח אלפי אזרחים להסתער על חנויות מכשירי החשמל, בחיפוש אחר מזגנים וכל מערכת קירור אפשרית. אבל בניגוד לרוב העולם, שם המזגן הוא עובדה יומיומית מובנת מאליה, ביבשת האירופית הדיון עוד רחוק מלהיסגר: האם בכלל כדאי לקרר את הבית?

ההתנגדות האירופית למיזוג אוויר אינה סתם הרגל תרבותי, אלא תופעה מורכבת שמשלבת שיקולים סביבתיים, כלכליים ואפילו אידיאולוגיים. בעוד שגל החום הנוכחי שם בסימן שאלה את הנוחות ואף את בריאותם של תושבים, ישנם אירופאים שממשיכים לתרץ את הסירוב להתקין מזגן גם בטמפרטורות קיצוניות.

הטיעון הסביבתי הוא אחד החזקים ביותר בקרב המתנגדים. מזגנים צורכים כמויות גדולות של חשמל, ובמדינות שעדיין מסתמכות על דלקי מאובנים לייצור אנרגיה, פירוש הדבר הוא פליטת פחמן מוגברת. מה שצריך לקרר את הבית, כך הטענה, בסופו של דבר מחמם עוד יותר את כדור הארץ. זהו הפרדוקס שמייסר את המתלבטים האירופיים.

אבל מעבר לטיעון הסביבתי מסתתרים גם שיקולים אחרים, שאינם נאמרים בקול רם. הבנייה האירופית המסורתית, בעיקר בערים ותיקות כמו פריז, ברומא ובמדריד, פשוט לא תוכננה להתמודד עם גלי חום. קירות עבים מאבן, תריסים ופרגולות היו הפתרון המסורתי לחופים המדיטרניים. בצפון אירופה, שבה קיץ חם היה עד לא מזמן יוצא דופן, הנושא כמעט לא עלה כלל.

הדיון הזה אינו תיאורטי. גל החום שפקד את אירופה בקיץ 2003 הרג מעל 70,000 איש ברחבי היבשת, רובם קשישים שגרו בדירות ללא כל מערכת קירור. גם בגלי חום מאוחרים יותר, כולל גל 2022 שבו נרשמו מעל 60,000 מקרי מוות עודפים לפי הערכות, נמצא המזגן הנעדר במרכז הדיון הציבורי. הנתונים האלה לא זזים, אבל ההתנגדות גם לא.

מי שמוביל את ההתנגדות אינם בהכרח אנשים פשוטים שחוסכים בהוצאות. לעיתים קרובות מדובר דווקא במשכילים עירוניים בעלי מודעות אקלימית גבוהה, שרואים בהימנעות ממזגן סוג של הצהרה ערכית. הבעיה היא שהאידיאולוגיה הזו עולה לפעמים במחיר של פגיעה בבריאות, בעיקר של האוכלוסיות החלשות שאין להן ברירה אלא לגור בדירות חמות ללא פתרון.

מנגד, תעשיית מיזוג האוויר באירופה נמצאת בצמיחה מתמדת. לפי נתוני ענף, שיעור הבתים האירופיים המצוידים במזגן עדיין נמוך משמעותית לעומת ארצות הברית, יפן ואפילו חלקים מהמזרח התיכון, אך הפער הולך ומצטמצם. כל גל חום כבד מוסיף עוד עשרות אלפי יחידות שנמכרות תוך ימים.

הדב גיל-הר, שניסה לפצח את הפרדוקס האירופי הזה, מצא תמונה מורכבת שאין בה תשובה פשוטה. מצד אחד, ברור שגלי החום הולכים ומחמירים עם שינוי האקלים, ושהמחיר האנושי של ההתנגדות למזגן הוא לא רק נוחות אלא לעיתים גם חיים. מצד שני, אם כל אירופה תתמגן בבת אחת, עומס החשמל וכמות הפחמן יזנקו בצורה שתאיץ עוד יותר את ההתחממות הגלובלית.

השיחה האמיתית שנדרשת, ואינה מתנהלת מספיק, היא על תשתיות אנרגיה ירוקה. מזגן שמופעל על חשמל מסולרי או על רוח הוא פתרון שונה לחלוטין ממזגן שמאכיל תחנת כוח גזית. כל עוד אירופה לא תסיים את המעבר לאנרגיות מתחדשות, הדיון למזג או לא למזג ימשיך להיות מלכוד שאין ממנו יציאה אמיתית.

עם גלי חום שהופכים לתכופים ועזים יותר בכל קיץ, הלחץ על האירופאים להגיע להחלטה ממשית הולך וגובר. כרגע, לפחות, נראה שהחום עצמו הוא זה שמנצח את הוויכוח, ואחת לכמה שנים שולח עוד גל מבוכה של קונים לחנויות החשמל.