יום העאשורא: הקרב ההיסטורי שגורם לשיעים לשפוך דם ברחובות

לפני כמה ימים, ב-24 ביוני, ציינו השיעים ברחבי העולם את יום העאשורא - יום האבל הכבד ביותר בלוח השנה המוסלמי השיעי. ברחובות בייירות, בגדד, טהרן וקראצ'י יצאו מאות אלפים לתהלוכות, הכו על חזם, קראו "יא חוסיין" - וחלקם שפכו את דמם ממש על אבני הרחוב. מדובר ביום שמזכיר מדי שנה קרע עמוק ונצחי בתוך האסלאם, קרע שהתחיל לפני יותר מ-1,300 שנה ועדיין לא קרוב לסגירה.

הדמות שעומדת במרכז יום זה היא האימאם חוסיין, נכדו של הנביא מוחמד מבתו פאטמה. חוסיין נולד בשנת 626, לתוך עולם סוער שבו נפתחה שאלה אחת שאין לה תשובה מוסכמת עד היום: מי אמור לרשת את הנביא ולהנהיג את המוסלמים? השיעים טענו שהמנהיגות שייכת למשפחתו של הנביא. הסונים - לחבריו לנשק. המחלוקת הזו הפכה למלחמה, המלחמה לקרע, והקרע לזהות נפרדת של מאות מיליוני אנשים עד היום.

הרגע המכונן הגיע ב-10 במוחרם, שנת 680 לספירה. חוסיין, שסירב להישבע אמונים ליזיד בן מעאויה - שליט סוני שהשיעים רואים בו עריץ מושחת - יצא לקרב עם צבאו הקטן, כולל בני משפחתו, נגד כוח גדול בהרבה. האויב הטיל מצור, חסם את המים, בידד את חוסיין ואנשיו. הם סירבו להיכנע. חוסיין נהרג, ראשו נערף ונשלח לדמשק, גופתו נקברה בכרבלא שבעיראק. המקום הפך לאחד האתרים הקדושים ביותר לשיעים בכל הזמנים.

מאז, חוסיין מכונה "סייד א-שוהדא" - אדון המרטירים. הוא סמל עליון לצדק, להתנגדות לעריצות ולנכונות לשלם את המחיר הכי גבוה שיש. בפרשנות האיראנית, קרב כרבלא לא היה תבוסה צבאית אלא ניצחון רוחני של האמת על השקר. הסיפור הזה עיצב תנועות מחאה, מהפכות ומלחמות. לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979 הפך לנרטיב לאומי מוחלט: האיראנים ראו את השאה כ"יזיד החדש", ומאוחר יותר את סדאם חוסיין באותה תפקיד.

מה בדיוק קורה ביום העאשורא? התשובה תלויה היכן בעולם נמצאים. בכרבלא עצמה - שם קבור חוסיין - מגיעים מיליוני עולי רגל. ברחבי העולם השיעי יוצאים גברים לתהלוכות המוניות, נושאים דגלים שחורים וירוקים, מכים על חזם בקצב אחיד לצלילי קריאות אבל. מתכנסים ב"חוסייניה", בתי תפילה מיוחדים, לשמוע את סיפור קרב כרבלא שוב ושוב. באיראן ובמדינות נוספות מציגים מחזות תיאטרליים שמשחזרים את אירועי הקרב בדיוק רב.

אבל הפרקטיקה שמזעזעת הכי הרבה צופים מבחוץ היא ההלקאה העצמית. בעיראק, בלבנון, בפקיסטן ובהודו חלק מהמשתתפים מכים את גופם ואת ראשם בשרשראות, סכינים וחרבות עד שהדם זורם. לא מדובר בסמל - מדובר בדם אמיתי על אבני הרחוב. במדינות המערב האפשרות הזו אסורה לחלוטין.

עד כמה זה מוחשי? עד כמה שניתן. מי שגדל בביירות בשכונה שיעית יספר לכם. הקהילה היהודית של ביירות התגוררה לאורך שנים בתוך שכונות שיעיות, ויום העאשורא הותיר בחלקם חותם לכל החיים. "הייתי צופה מהמרפסת באלפי גברים מכים את עצמם בשרשראות תוך קריאות 'יא חוסיין'", נמסר למערכת נקודה. "האירוע הטראומטי ביותר היה הדם. הייתי רואה שלוליות, ואפילו נהרות של דם ברחובות כתוצאה מההלקאה העצמית".

עמדת האסלאם הסוני שונה. רבים מהסונים רואים בחוסיין אדם ראוי לכבוד שעמד על האמת. אבל חלק ניכר מהמסורות הסוניות רואות את מרדו כצעד לא לגיטימי מבחינה פוליטית, ומנהגי האבל הקיצוניים נתפסים בעיניהם כחריגה מקובלת מהדת. זו בדיוק הסיבה שהיום הזה, יותר מכל יום אחר, מדגיש את הפער שבין שני הזרמים הגדולים של האסלאם.

הקרע הזה, שנולד מתוך שאלת ירושה שמעולם לא קיבלה תשובה מוסכמת, ממשיך לעצב מלחמות, ברית ואיבה בין מדינות ועמים ברחבי העולם המוסלמי, וסביר שיגיע גם לטקסי עאשורא הבאים בלי שום שינוי מהותי.