משפחות המילואים קורסות בשקט: הרוב מסתיר משבר זוגי מבושה

כמעט שלוש שנים אחרי פרוץ המלחמה, הנתונים מציירים תמונה לא נוחה במיוחד: משפחות המילואים קורסות בשקט. סקר של עמותת "הבית למילואים ואנשי הקבע" חושף שרוב המשפחות הללו נמצאות במצב של שחיקה עמוקה, אבל בוחרות לשתוק.

הנתונים נאספו בקרב 218 משיבים מ-125 משפחות מילואים וקבע, על ידי מכון המחקר "דיגמה" לבקשת העמותה. הממצאים עלו גם מבחינת האימפקט שנערכה על ידי "מרכז קיימא" ליד אוניברסיטת חיפה.

הנתון הבולט ביותר? 77% מהנשות המילואימניקים ו-74% מהגברים מבקשים עזרה בתחום הזוגיות. זה התחום שהכי נפגע. אחריו מגיעים אתגרי ההורות והחינוך, שם 60% מהנשים ו-51% מהגברים מבקשים סיוע. בתחום הכלכלה - 50% מהמשפחות מתקשות, ובענייני קריירה ותעסוקה 43% מהנשים ו-5% מהגברים מדווחים על קשיים.

ואם זה לא מספיק - כ-60% מהמשפחות מסרו שהן פשוט לא מסוגלות לתכנן קדימה. הן חיות ביום אחד בכל פעם, מנסות "לעבור את היום" בלי לדעת מה יהיה מחר. זה לא אופטימיות. זה הישרדות.

הנתון שצריך להדיר שינה הוא הזה: למעלה מ-80% מהמשפחות לא פנו לעזרה מקצועית כלל, למרות הקשיים הכבדים. הסיבה? בושה, מבוכה, וחשש מחשיפה. כלומר, הרוב הגדול סוחב את הכל לבד ובשקט, כי מה יגידו.

יש גם פער מגדרי שקשה להתעלם ממנו. כ-20% מנשות המילואימניקים אינן מועסקות כלל, לעומת כ-9% בלבד מבני הזוג הגברים. מי שנשארת להחזיק את הבית, לגדל את הילדים ולנהל את החיים בזמן שהבן הזוג בשדה, משלמת על כך גם בקריירה.

סא"ל במילואים שאול עקביה, מייסד ומנכ"ל העמותה, מסר כי "במשך כ-1,000 ימי מלחמה, מדינת ישראל, צה"ל ומערכות הביטחון היו ממוקדים במשימה אחת - ניהול המערכה והבטחת ביטחון המדינה. עכשיו, כשהמציאות מתחילה להתייצב, מבינים את גודל האתגר שנוצר בתוך הבית - הבתים של משפחות המילואים ואנשי הקבע". לדבריו, "החוסן של מערך המילואים מתחיל בבית הפרטי".

ועדיין, יש גם אור בסוף המנהרה. בין המשפחות שסיימו את תהליך הליווי של העמותה, הרוב המכריע דיווח על שיפור ניכר. ציוני השיפור שנמדדו נעו בין 4.7 ל-5.8 בסולם של 1 עד 7, בתחומים של זוגיות, הורות, כלכלה ותעסוקה. וכשנשאלו איך נראית להן הצלחה, המשפחות לא דיברו על כסף. הן דיברו על שקט בבית, תקשורת טובה יותר ותחושת שותפות.

מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ליוותה העמותה למעלה מ-400 משפחות, באמצעות למעלה מ-300 מתנדבים שעברו הכשרה ייעודית. תהליך הליווי נמשך עד חצי שנה, אבל משפחות רבות ממשיכות לקבל תמיכה גם אחרי, בשל סבבי המילואים החוזרים.