נבחרת איראן עזבה את צפון אמריקה ביום שלישי, כשמאחוריה טורניר טעון, כואב ומלא עצבים - ומולה קבלת פנים שלא תישכח בקרוב. השחקנים עלו לאוטובוס בטיחואנה תוך כדי תשואות מקסיקניות, לאחר שלושה שבועות בעיר הגבולית שהפכה לבית זמני לנבחרת מדינה שנמצאת בלב סכסוך מתמשך עם ארצות הברית וישראל.
בשלב הבתים, שלוש הופעות של איראן הסתיימו בתיקוי. ההתקדמות לשלב הנוקאאוט הייתה תלויה בתוצאה חיצונית, ובשעה קריטית ביום שבת - כשאלג'יריה כבר הובילה את אוסטריה בזמן הנוסף - חדר של שחקנים ואוהדים במלון טיחואנה פרץ לצהלות. דקות ספורות לאחר מכן, אוסטריה השוותה. "מעולם לא ראיתי חדר שמתפוצץ כך ואז שוקע לשתיקה מוחלטת בזמן כה קצר", תיארה קמיה רנגבר, בת 25, אוהדת שנסעה מאזור לוס אנג'לס לטיחואנה. רגע הפסד נוסף: שחקן כדורגל שהבקיע שער שנראה מנצח מול מצרים - ראה אותו מבוטל בגלל עבירת נבדל בדחייה של שניות.
מחוץ למגרש, הסיפור היה עכור לא פחות. לפני תחילת הטורניר עלתה השאלה האם תורשה לאיראן לשחק כלל, על רקע המתיחות בין טהרן לוושינגטון. ארצות הברית סירבה להנפיק ויזות לחלק ממרכיבי הסגל הטכני של הנבחרת, דחתה בקשה לאפשר לנסוע לארצות הברית יומיים לפני המשחקים בלוס אנג'לס, ואף מנעה את העברת מחנה האימונים מאריזונה. שר הביטחון הפנים האמריקאי מרקוויין מולין אמר בפומבי שהוא "שמח שהם גמרו ולא חוזרים", והוסיף שאולי אפילו "ריקד מרוב שמחה". הנבחרת האיראנית הגיבה בחריפות: "העובדה שהוא חוגג גלויות את הוצאתנו מהטורניר אומרת עליו הרבה יותר מאשר עלינו. זו רמת קטנוניות שאינה מסוגלת לסבול נוכחות של קבוצת כדורגל על הבמה הגדולה בעולם".
בתוך כל הסערה הדיפלומטית, בחרו השחקנים לדבר באמצעות סמלים. בנחיתתם הראשונה במקסיקו, ענדו סיכות עם המספר 168 - מספר ההרוגים, רובם ילדים, בתקיפת טיל על בית ספר יסודי בתחילת הסכסוך. בחדר ההלבשה של האצטדיון בלוס אנג'לס השאירו פתק שקרא לשלום "בין כל העמים", עם ההאשטאגים הקשורים למתקפה.
על המגרש היו גם הברקות. השוער עלירזה ביירנוואנד עצר שבע בעיטות ואיפשר לאיראן לסיים תיקו ללא שערים מול בלגיה. רמין רזאיאן הבקיע עם חלק חיצוני של הנעל, שוויון מבריק מול ניו זילנד. "הם לא חוזרים הביתה כמפסידים, הם חוזרים כמנצחים", אמרה שרי ע'אמי, אירנית מלוס אנג'לס. "אנחנו גאים בהם".
בטיחואנה עצמה, האיראנים מצאו חום שלא ציפו לו. אוהדים מקסיקניים ניגשו למלון, ביקשו תצלומים, חתימות ומילים. הם שרו ברחובות: "איראן, אחי, עכשיו אתה מקסיקני". ארלי ראמירז, תושבת טיחואנה, הגיעה למלון ביום ראשון כדי לפגוש שחקנים: "איראן לוקחת הביתה את הטוב ביותר שיש למדינה הזאת ולעיר הזאת - האופן שבו מקבלים זרים". הנבחרת הגיבה בהתאם, וציינה ב הודעתה הרשמית כי מודה לטיחואנה ולמקסיקו על "חסדם" - אך תקפה את ההתנהלות האמריקאית שלדבריה "פגעה בתחושת ההוגנות".
מאמן הנבחרת אמיר ע'לנועי פתח לפני עזיבה: "אנחנו עוזבים את טיחואנה היום, אבל הלב שלנו נשאר כאן". מוחמד מוד'אר, בן 38 שנסע מסן דייגו כדי ללוות את הנבחרת בפרידה, אמר: "גם אם הפסידו, זה נתן לאנשים תחושה של תקווה".
קהילת האיראנים בצפון אמריקה הייתה מפולגת לגבי התמיכה בנבחרת, כשחלק טענו שאין להפריד בין הפוליטיקה לספורט. "אף אחד לא צועק על כריסטיאן פוליסיץ' על מה שטראמפ עושה", אמר מוד'אר. אחרים בחרו להתמקד בקסם הכדורגל ובמה שאפשר לאיראנים, ולו לרגע, להרגיש מחוברים - בין אם היו בטהרן, בסן דייגו או בלוס אנג'לס.
עיניהם של האוהדים כבר פונות לפני. גביע אסיה בכדורגל צפוי להתקיים בעוד כחצי שנה, וזאת תהיה ההזדמנות הבאה לנבחרת. "כל השנה הזאת הייתה אירועים רעים, מזל רע אחרי מזל רע", אמרה רנגבר. "אבל אני אצפה בהם משחקים שם גם".
נבחרת איראן חוזרת הביתה ללא מדליה אך עם ראש מורם, לאחר טורניר שהיה רחוק מלהיות רק כדורגל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה