לוחם המילואים ירדן, שנפצע קשה בקרב במרון א-ראס בדרום לבנון, חושף פרטים קשים על המחדלים שהיה עלול לעלות לו בחייו. ירדן שירת במשך 920 ימים במהלך המלחמה, ובמרץ האחרון נפצע מפגיעת פצמ"ר. את הרגעים הדרמטיים תיעדה מצלמת גוף, ועכשיו הוא מספר על מה שקרה.
"שמעתי את הפיצוץ הראשון, המג"ד אמר שהכל ממולכד. הסתובבנו לכיוון הפיצוץ ואז צעקו ירי של פצמ"רים. התחלנו לברוח, נפל מטר וחצי ממני, אני והמג"ד עפנו באוויר שלושה מטר כמעט", תיאר ירדן את הרגעים הראשונים של הפציעה. הוא הרגיש שנפגע ביד, בכתף ובבטן. "הסתכלתי על היד, הכל היה פתוח, אבל אמרתי: תעזוב את היד, הבטן יותר חשוב".
מה שהציל את חייו היה עקשנות של המג"ד שסירב לצאת לפעולה ללא רופא. הרופא הוקפץ לכוח ברגע האחרון ממש. "אם לא הרופא הזה, אני מת בשטח. הגעתי במצב קשה לבית החולים", אמר ירדן. "העקשנות הזאת הצילה לי את החיים". אלא שגם ההחלטה להעלות את הרופא לפעולה לוותה בכשל חמור: הוא נשלח לשם ללא ציוד רפואי.
"לפני שנכנסנו ביקשו ממני ללכת להביא ציוד רפואי ואני נוהג למג"ד, ואני לא יכול לצאת מהשיירה ללכת להביא ציוד רפואי. אני גם לא מבין בציוד רפואי - אולי צריך במקרר, אולי לא צריך במקרר, אני לא יודע", הסביר ירדן ותיאר כיצד הגיעו "בלי ציוד" למה שהפך לקרב מציל חיים.
לאחר שמצבו התייצב בבית החולים, ירדן נשלח הביתה - לא בגלל שהיה מוכן לכך, אלא בגלל שלא נמצא לו מקום בשיקום. "לפני שבועיים וחצי התחלתי שיקום. עכשיו הודיעו לי שעוד שלושה שבועות אני יוצא לבית. אני לא מרגיש בכלל מוכן", אמר. הפגיעות שנותרו איתו מאותה הפיצוץ הן כבדות: "נהיו לי בעיות בהליכה. נפגעה לי יד שמאל שהיא היד הדומיננטית שלי. אני לא יכול לרשום איתה, אני לא יכול לאכול איתה, אני לא יכול לעשות כלום איתה".
ירדן לא מסתיר גם את הנזק שנגרם לחייו מחוץ לשדה הקרב. "יש לי ילדה בת 4, חודשים גם שלא ראיתי אותה, אם יש פעילויות שלא יכולתי לעזוב - וזה גבה מחיר מהילדה. בתחילת המלחמה התגייסתי, אמרתי אני אבוא חודשיים-שלושה ואמשיך. בגלל אילוצים נשארתי שנתיים וכמה חודשים, והעסק - הכל עומד סגור".
בריאיון שיתף גם ברגע מרגש אחר, מוקדם יותר במלחמה, כשפעל בעזה לחלץ את נשקו של סרן דניאל פרץ, שנפל בשביעי באוקטובר וגופתו נחטפה לרצועה. "התפוצץ מטען, שמה לא נפצעתי פיזית, אבל הוצאנו אותו - הוצאתי נשק של חטוף ולמשפחה זה יעשה טוב", סיפר.
הסיפור של ירדן מצטרף לתמונה רחבה שמשתקפת ממאות לוחמי המילואים שכבר שבו מהלחימה: חזרה לחיים עם פציעות פיזיות ונפשיות, ביזמות שהתפרקו, ומשפחות שספגו מחירים כבדים. המחדלים שהוא מתאר, בעיקר שאלת הציוד הרפואי ומחסור במקומות שיקום, כבר עלו בדיונים פנימיים בצבא - אך ירדן הוא אחד הקולות הבודדים שמדברים על כך בפומבי ובשם מלא.
כל עוד לא יושלם השיקום, ירדן ימשיך להתמודד בבית עם הפגיעות ביד ובבטן - בלי להרגיש מוכן לכך.
ירדן הוא אחד מאלפי לוחמי המילואים שחוזרים הביתה פצועים, לעיתים קרובות לפני שהם מוכנים לכך.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה