טקס הלוויית מנהיג איראן לשעבר עלי ח'אמנאי, שחוסל במבצע "שאגת הארי", החל הבוקר בטהראן, ובמקביל החליטה מדינת ישראל לעקוץ. החשבון הרשמי של ישראל ברשת החברתית, המנוהל בפרסית ומכוון ישירות לקהל האיראני, פרסם פוסט חד וצורב: "רבים באו להלוויה לא כדי להתאבל, אלא לוודא שהוא אכן מת".
המשפט הזה, שנכתב בשפתם של האיראנים, הכה על הנימה שלא כל הנוכחים בטקס הם אבלים כנים. ישראל לא הסבירה, לא הצטדקה ולא ריככה. הודעה קצרה, חדה, ישירה לגרון.
הלוויה עצמה מתנהלת בצלו של הנרטיב הרשמי האיראני. ארונו של ח'אמנאי הוצב במתחם מוסאלה בטהראן. האבלים עוברים על פניו בזרם בלתי פוסק, ולפי דיווחי סוכנויות הידיעות האיראניות פארס ומהר, חלק מהכניסות למתחם נפתחו מוקדם מהמתוכנן בגלל ההמוניים שהגיעו לחלוק כבוד אחרון.
מטהראן ינסע ארון ח'אמנאי לעיר הולדתו משהד שבצפון-מזרח איראן, שם צפוי טקס הקבורה להסתיים מחר בשעות הערב. זוהי לוויית מדינה של מנהיג שפעל עשרות שנים בצמרת השלטון האיראני ועיצב את מדיניות הגרעין, את תמיכת איראן בארגוני הטרור ואת הידרדרות יחסי הגוש לעימות ישיר מול ישראל.
פרט מעניין התגלה כשמדובר בנוכחים בטקס. נציג הקהילה היהודית בפרלמנט האיראני, הומיון שמח, הודיע כי הקהילה היהודית תשתתף בטקס הלוויה. מדובר בח'אמנאי שאיחל לא פעם להשמדת ישראל וקרא לתקוף אותה. שמח גם מסר כי שלח מכתב למוג'טאבה ח'אמנאי, בנו של המנהיג המת, לאחר שבתקשורת האיראנית נשמעו אמירות נגד יהודים בשעות שאחרי מותו של האב. לטענתו, לאחר שהמכתב נשלח האמירות נגד היהודים פסקו.
דווקא על מוג'טאבה ח'אמנאי בחרה ישראל להצביע גם כן. בעקיצות שנשמעו בישראל לאחר מותו של האב, צוינה היעדרותו של הבן מהמצלמות. מוג'טאבה, שנחשב למועמד המרכזי לרשת את עמדת המנהיג העליון, נמצא תחת לחץ עז בימים האחרונים, כשמחנה הרפורמה באיראן מתנגד בגלוי לירושה משפחתית של השלטון. מינויו יהיה מהלך חריג - הרפובליקה האסלאמית תמיד הציגה את עצמה כמשטר דתי ולא כשושלת.
בתוך איראן, נסיבות החיסול יוצרות תחרות פנימית בין מספר גורמי כוח. המשמרות המהפכניים, מוסדות הדת בקום, וגופי השלטון האזרחי - כולם צועדים כרגע בצעידת לוויה, אבל כולם גם מחשבים בדיוק מה הם מרוויחים ברגע שהחגיגות ייגמרו. השאלה שכל הגורמים האזוריים שואלים עכשיו היא לא מי יסגור את ארון הקבורה, אלא מי ישלוט על המנגנון שח'אמנאי השאיר אחריו.
החשבון הפרסי הרשמי של ישראל פועל שנים ומשמש ערוץ תעמולה ישיר לאוכלוסייה האיראנית, שחלקה מגלה סימפטיה לישראל ומתנגד למשטר. הפוסט על הלוויה מתאים לדפוס שבו ישראל מנסה לייצר ביניהם מסר: המשטר אינו כל-יכול, האויב נפל, ואתם מבינים את המציאות טוב יותר ממה שהתקשורת הרשמית אצלכם מספרת.
בימים הקרובים צפוי הפרלמנט האיראני לדון בשאלת זהות המנהיג העליון הבא, כשהתחרות בין פלגים שמרניים ורפורמיסטים עלולה לחדד את חוסר היציבות פנים-איראנית. מדינות המערב, ישראל ומדינות המפרץ מנסות להבין אם הרגע הזה הוא הזדמנות לשינוי אמיתי בעמדת איראן, או שמנהיג חדש ייכנס לנעלי ח'אמנאי ויחזיר את גלגל האידיאולוגיה לאותו המסלול. ישראל, כך נראה, לא מתכוונת לוותר על ההזדמנות לנהל גם את הקרב על התודעה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה