ארה"ב חוגגת 250 שנות עצמאות: למה 4 ביולי הוא התאריך הלא נכון?

ארצות הברית חוגגת השבוע 250 שנה להיווסדה, שמי כל רחבי המדינה מוארים במיליוני זיקוקים ואזרחיה ברחבי העולם מתכנסים לחגוג. אבל מאחורי החגיגה הגדולה מסתתר פרט היסטורי שרוב האמריקאים אינם מודעים לו: ה-4 ביולי אינו המועד שבו התקבלה ההחלטה על עצמאות ארצות הברית, ואינו היום שבו נחתמה הכרזת העצמאות. הוא פשוט היום שבו אושר הנוסח הסופי של מסמך שנוצר בתהליך ארוך ומורכב בהרבה.

על פי המציאות ההיסטורית, "הקונגרס הקונטיננטלי השני" - שאסף את נציגי 13 המושבות המורדות - הכריז רשמית על עצמאותו מבריטניה ב-2 ביולי 1776. זהו, מבחינה משפטית ופוליטית, הרגע המדויק שבו נולדה ארצות הברית. ג'ון אדמס, שהיה אחד ממובילי המרד ולימים הנשיא השני של המדינה, היה כה משוכנע שזהו רגע היסטורי בלתי נשכח, עד שכתב לאשתו אביגייל מכתב נלהב שבו חזה כי 2 ביולי ייחגג לדורות בתהלוכות, מופעים, מדורות ופסטיבלים. הוא צדק לחלוטין במהות - רק בתאריך פספס ביומיים.

אז מה כן קרה ב-4 ביולי? ביום זה סיימו הנציגים לערוך ולאשר את הנוסח הסופי של מסמך ההכרזה, לאחר מספר טיוטות וויכוחים בין הצירים. הם הטביעו את התאריך על המסמך כסימון "גרסה סופית", ועותקים ממנו חולקו לציבור הרחב במושבות. אבל טקס החתימה הפוטוגני, זה עם הקלף המפואר שהונצח בציורים ובסרטים, התרחש רק כחודש לאחר מכן - ב-2 באוגוסט 1776. ביום זה חתמו מנהיגי האומה על ההצהרה, לאחר שסופר מטעם הקונגרס סיים לכתוב אותה באותיות קליגרפיות. נציגים שלא הצליחו להגיע לעיר באותו היום, עקב המרחקים והמלחמה, הוסיפו את חתימתם לשבועות לאחר מכן.

מה שקיבע את ה-4 ביולי כיום המקודש היה, בין השאר, צירוף מקרים כמעט קוסמי. בדיוק 50 שנה לאחר אותה ישיבה בפילדלפיה, ב-4 ביולי 1826, נפטרו באותו יום שני אבות מייסדים מרכזיים: ג'ון אדמס ותומאס ג'פרסון. הציבור המום ראה בכך חותמת על-טבעית לקדושת התאריך. מאז ועד היום, 250 שנה לאחר אותה אסיפה, אף אמריקאי אינו חוגג את ה-2 ביולי.

אל מול הדיון ההיסטורי הזה, מציגות חגיגות יום העצמאות האמריקאי גם פנים אחרות לגמרי - מסורות עממיות מוזרות ומרתקות שמשקפות את התרבות הייחודית של המעצמה הגדולה. בקוני איילנד שבניו-יורק מתקיימת מזה 110 שנים תחרות אכילת הנקניקיות המסורתית של רשת "ניית'נס", שבה המתמודדים מנסים לבלוע כמה שיותר נקניקיות בעשר דקות. ג'ואי צ'סטנאט, שניצח כמעט בכל שנה בעשרים השנים האחרונות, שבר ב-2021 שיא עם 76 נקניקיות.

בקי ווסט שבפלורידה הבחירה נופלת דווקא על הפאי: כ-25 מתמודדים דוחפים את פניהם לתוך פאי ליים קי מצופה קצפת, בלי להשתמש בידיים, בניסיון להיות הראשונים לסיים. התחרות מתקיימת מאז 2013 כחלק מפסטיבל הליים קי המקומי. בשכונת אושן ביץ' שבסן דייגו, מה שהחל בשנות ה-80 כמסורת קטנה בין כמה שכנים הפך לאירוע המוני שבו אלפי אנשים זורקים מרשמלו אחד על השני ברחובות לאחר מופע הזיקוקים. בעיירות בולינאס וסטינסון ביץ' הסמוכות נמשח חבל מעל תעלת המים שביניהן, ונשים משתי הקהילות מושכות בו - כשהמפסידה מוצאת את עצמה לרוב רטובה. במיין מתקיימים מירוצי סירות דיג לובסטרים לאורך קיץ, ואנשי ניו-אינגלנד שומרים על מסורת ארוחת סלמון עם רוטב ביצים.

מעבר לחגיגות, חגיגות ה-250 מתקיימות בצל שאלות עמוקות יותר על עיצוב כדור הארץ בידי ארצות הברית. מאז המאה ה-19 הייתה לה השפעה סביבתית עצומה: ציידים אמריקאים הצמיתו את אוכלוסיית הבונים מ-150 מיליון ל-כ-100 אלף פרטים בלבד, ציידי לווייתנים מננטקט ומניו בדפורד צמצמו את אוכלוסיית לווייתני הזרע בשליש, ועד 1885 נותרו פחות מ-1,000 ביזונים חיים לעומת 25-30 מיליון שנדדו בעבר במישורים הגדולים. ב-1776 כיסו יערות כמעט מחצית ממה שיהפוך לארצות הברית - שטח כמעט כפול מגודלה של טקסס נוקה עד 1920.

ביולי 1943, כשאמריקאים פלשו לסיציליה ונלחמו בדרום האוקיינוס השקט, תושבי לוס אנג'לס חשבו שנתונים הם למתקפת נשק כימי יפנית. האוויר הריח כמו אקונומיקה וגומי צמיגים מתפורר, וטייסים לא הצליחו לנחות בבטחה. אלא שהמתקפה הכימית הייתה שלהם עצמם - ערפיח פוטוכימי שנוצר מפליטות מפעלי הייצור של זמן המלחמה. עד 1970 נשאו אמריקאים בגופם פי 100 יותר עופרת מאבות אבותיהם, כתוצאה ממאות מיליוני מכוניות שמילאו את הכבישים.

בצד ההרסני עמד גם הצד השומר. ארצות הברית הייתה בין החלוצות בחקיקה סביבתית ובהקמת פארקים לאומיים, כשפארק ילוסטון שנפתח ב-1872 נחשב לפארק הלאומי הרשמי הראשון בעולם. הרעיון ייוצא ברחבי העולם, והגיע אפילו לברית המועצות, שהפארק הלאומי הסובייטי הראשון שלה נפתח ב-1983 - 111 שנה לאחר ילוסטון. כיום יש ברוסיה 75 פארקים לאומיים.

כיום, עם חגיגות ה-250, ברור שהמנהיגות הסביבתית האמריקאית נשחקת. סין עקפה את ארצות הברית בפליטות פחמן דו-חמצני מאז 2006, ופולטת כיום פי שניים יותר מארה"ב. היא גם זו שמשרטטת כיום את תוכניות האנרגיה הירוקה של העולם ומובילה את המעבר מדלקי מאובנים. לפי ההערכות, בייג'ינג חשובה כיום יותר מוושינגטון בקביעת עתיד כדור הארץ - ממצא שאינו כרוך בחגיגת זיקוקים.