איראן מקיימת בימים אלה טקסי הלוויה רחבי היקף לאחד המנהיגים הדומיננטיים ביותר בהיסטוריה המודרנית של המדינה - עלי חמינאי, שעמד בראש המשטר האיראני כמעט 37 שנים. הטקסים נמשכים שישה ימים ומשתרעים מטהרן, דרך עיראק, ועד משהד. ההערכות מדברות על השתתפות של עד 20 מיליון איש - מספר שלא בחרו בו באקראי: ככל שיהיה גדול יותר, כך יתחזק המסר הפוליטי שהמשטר מבקש לשדר.
בטהרן נמשך ביום ראשון היום השני של טקסי הפרידה הציבוריים, כשהמונים של אזרחים הגיעו למתחם מוסלא אימאם ח'ומייני בבירה כדי לצפות בגופתו של המנהיג המנוח - גם כשהחום הכבד הקשה על הנוכחים. בשל הטמפרטורות הגבוהות הותקנו במתחם מערכות ריסוס מים, ומתנדבים חילקו בין האבלים משקאות קרים. ברחבי איראן נצפו תצוגות זיכרון ואבל, וכל הארץ שרויה באווירת אבל ממלכתי.
הלוויה זו אינה רק טקס אבל. מבחינת ההנהגה האיראנית, מדובר בהצהרה כלפי העולם ובעיקר כלפי אזרחי איראן עצמם: המשטר שרד, הוא יציב, והוא כאן כדי להישאר. הטקסים הוגדרו ברשמי כאירוע בעל משמעות פוליטית לצד ממדם הדתי, במיוחד על רקע הטלטלה שעברה המדינה בחודשים האחרונים.
הרקע להלוויה הוא כבד: חמינאי נהרג כתוצאה מלחימה שהתנהלה מול ישראל וארצות הברית. המשטר מגדיר את עצמו כמנצח - הוא שרד, כפה הפסקת אש, ולטענתו הבטיח זרימת מיליארדי דולרים לכיסו. בכי הפומבי של מנהיגי המשטר בטקסים, שתועד לאורך כל ימי ההלוויה, מוצג על ידיהם לא כביטוי לחולשה אלא כמנהג מושרש בשיעה, המסמל אמונה יוקדת והזדהות. חמינאי עצמו נצפה בוכה בעבר בהלוויתו של קאסם סולימאני.
אולם מפגן הכוח הזה מעורר שאלות לא פחות ממה שהוא משיב עליהן. שאלה אחת מרכזית עומדת בלב הדיון הפוליטי באיראן ומחוצה לה: היכן מוג'תבא חמינאי? הבן שמונה למנהיג העליון בחודשים האחרונים לא הופיע בפומבי מאז כניסתו לתפקיד. נוכחותו מתבטאת בעיקר בהודעות כתובות. גורמים רשמיים באיראן טענו כי מצבו הבריאותי יציב וכי פציעות שספג בעבר היו קלות בלבד, אך היעדרותו המתמשכת ממשיכה לעורר שאלות בקרב גורמים פוליטיים ובתקשורת המקומית.
על פי הערכות אנליסטים, הופעה של מוג'תבא חמינאי בימי ההלוויה עשויה לשמש מבחן ציבורי ראשוני מאז מינויו - הצהרה פוליטית ברורה בנוגע למעמדו בצמרת השלטון. לעומת זאת, היעדרות נוספת תמשיך להגביר את הספקולציות לגבי מצבו ותפקידו בפועל. עד כה, אין תמונות ואין הופעה גלויה.
מי שמתריע שלא להתפתות למפגן הכוח הוא ראש ענף חיזבאללה לשעבר באמ"ן ועמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי, שמזכיר השוואה היסטורית חדה: בדצמבר 1989 עמד הרודן הרומני ניקולאה צ'אוצ'סקו מול עצרת המונים שנועדה להפגין נאמנות ועוצמה. ברגע אחד לא מתוכנן החל הקהל לשרוק ולצעוק. תוך ימים ספורים הסתיים שלטונו ביריות. גם איראן, כפי שהוא כותב, מנסה לשדר עוצמה - אך הסדקים ניכרים: מאבקי כוח פנימיים, היחלשות צבאית וכלכלית, ולפני כמה חודשים בלבד יצאו מאות אלפי איראנים לרחובות בקריאה להפיל את המשטר.
גם במישור הפנים-איראני ניכרת המתח. המשטר מדגיש כי מטרת הטקסים היא לשדר לכידות פוליטית ויציבות פנימית בתקופה רגישה. אך בדיוק הצורך לשדר יציבות מעיד על כך שהיציבות אינה מובנת מאליה. ניסיון ההנהגה לשקם את מוסדות המדינה לאחר הטלטלה מרמז שהטלטלה הייתה עמוקה.
שאלת הירושה מרחפת מעל כל הטקסים: ההחלטה על זהות המנהיג הבא נתונה בידי מועצת המומחים, הגוף הדתי המוסמך מבחינה חוקתית למנות ולפקח על המנהיג העליון. ההנחה היא שהמועצה תתכנס בימים הקרובים כדי לדון בנושא, אם כי לא ידוע על קביעת מועד רשמי לכינוסה. בין המועמדים הבולטים נזכר שמו של מוג'תבא חמינאי, אף על פי שמינוי בן משפחה לתפקיד עשוי לעורר ביקורת על שושלתיות שאינה מתיישבת עם עקרונות המהפכה האסלאמית.
הטקסים יימשכו עוד מספר ימים, ועיני הצופים - הן בתוך איראן והן מחוצה לה - נשואות לשאלה אחת: האם מוג'תבא חמינאי יבחר להופיע ולהצהיר על שלטונו בפומבי, או שהיעדרותו תמשיך לאפוף את ראש המשטר האיראני החדש בערפל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה