המס הכפול: ארגוני הפשיעה עולים לכל משפחה 8,000 שקל בשנה

ארגוני הפשיעה בישראל גובים מכל משפחה כ-8,000 שקלים בשנה - לא בכוח ישיר, אלא דרך מחירי הדיור, הירקות וביטוחי הרכב. כך עולה ממחקר חדש ומקיף של ארגון "השומר החדש" ומכון ריפמן, המבוסס על נתוני משרד האוצר, רשות המסים ודוחות מבקר המדינה. הנזק הכולל מוערך ב-23 מיליארד שקל בשנה - נתון שמציב את הפשיעה המאורגנת כאחד הגורמים המרכזיים ליוקר המחיה, לצד מחירי האנרגיה, הריבית ושרשראות האספקה.

יואל זילברמן, מייסד ומנכ"ל השומר החדש, ניסח את הממצאים בחדות: "הציבור בישראל משלם היום מס כפול - פעם אחת למדינה ופעם שנייה לארגוני הפשיעה. בכל חשבון בסופר, בכל חידוש ביטוח רכב ובכל משכנתא מסתתר מחיר חוסר המשילות." זילברמן הוסיף כי תופעת הפרוטקשן כבר אינה שולית: "כל אזור תעשייה בישראל משלם פרוטקשן. כל קבלן תשתיות בישראל משלם פרוטקשן. המדינה הכניסה את זה לתוך המכרזים שלה. קוראים לזה שמירה, אבל בפועל מדובר בדמי חסות."

ענף הבנייה הוא אחד הפצועים הכבדים ביותר. לפי המחקר, עלויות הפרוטקשן מגיעות לעד 5% מתקציב כל פרויקט בנייה - נתון שמתורגם ישירות לעשרות אלפי שקלים נוספים על מחיר הדירה שהקונה משלם. הכסף לא נעצר אצל הקבלן; הוא עובר הלאה. בשוק הרכב התמונה בהירה לא פחות: בתוך שנתיים בלבד נרשם זינוק של עד 56% בפרמיות ביטוח הרכב, כתוצאה ישירה מהיקפי הגניבות, הפריצות ומעשי הוונדליזם שמבצעים ארגוני הפשיעה.

הטרור החקלאי, שלעיתים נדחק לשוליים של הדיון הציבורי, מצטייר במחקר כגורם כלכלי בעל עוצמה רבה. כ-93% מהחקלאים בגליל המזרחי וכ-90% מהחקלאים בהר הנגב מדווחים על סחיטה ואיומים. הפגיעה המצטברת מצמצמת את היצע התוצרת המקומית ומקפיצה את מחירי הפירות והירקות ברשתות השיווק. כשיבול נגנב או שדה נשרף, העלות מתגלגלת - ומגיעה בסוף לסל הקניות של המשפחה הממוצעת.

זילברמן לא חסך ביקורת על הטיפול הממשלתי הנוכחי בבעיה, וזאת בהקשר ישיר לתפקודו של שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר: "אין אסטרטגיה ואין תוכנית. יש המון כותרות והמון סיסמאות, אבל אף אחד לא בא לעשות פה שינוי באמת. העבריינים מבינים שהמדינה ויתרה, ועוד צעירים נכנסים לתחום הזה כי הם רואים כסף קל ובלי פחד אמיתי מהמערכת." לדבריו, מאז תחילת המלחמה המצב אף החריף: לאחר הפוגה קצרה בחודשים הראשונים, הפשיעה "התפוצצה מחדש ובעוצמה הרבה יותר גדולה."

צילום: צילום: שי קנדלר / CC BY-SA 4.0 / ויקימדיה קומונס

זילברמן הוסיף נתון שמצייר את היקף הבעיה בצבעים חריפים במיוחד: לדבריו, יש כיום בין 300,000 ל-450,000 נשקים בלתי חוקיים בישראל. "זאת סכנה קיומית. יש אזורים שבהם זה כבר מרגיש כמו אוגדות שלמות של נשק בלתי חוקי." הוא אף טען כי תעשיית הפרוטקשן הפכה לאחת הרווחיות במשק: "יכול להיות שהיא אפילו יותר רווחית מהטק. פשוט אף אחד לא משלם עליה מסים."

המחקר אינו מדלג על ההשלכות החברתיות ארוכות הטווח. און ריפמן, סמנכ"ל חינוך ומייסד השומר החדש, מצביע על ילדים כעל הנפגעים הראשונים: "המס השקט הזה גורם לכך שמשפחות רבות לא מצליחות לממן חוגים, מורים פרטיים, פעילות ספורט והכנה לצה"ל. 8,000 שקל בשנה כמס שקט זה כסף שהורים זקוקים לו לחינוך לא פורמלי. אם לא נבלום את הפשיעה, נמשיך לראות חלקים רחבים של נוער שלא מקבל הזדמנות לממש את כישוריו."

חגי רזניק, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב, מרחיב את המסגרת מעבר לאכיפה הפשוטה: "המחקר מצביע על כשל עמוק הרבה יותר מעליית מחירים נקודתית. במשך שנים נוצרו באזורים שונים בישראל מרחבים שבהם המדינה אינה הגורם המארגן היחיד של הפעילות הכלכלית. כאשר יזמים, חקלאים וקבלנים פועלים תחת איומים, המשק כולו מאבד מנועי צמיחה חיוניים. המענה חייב להיות מערכתי - שילוב של אכיפה אפקטיבית, הסדרה אזרחית וכלים כלכליים שיחזירו את הסמכות למדינה."

בעקבות הממצאים קוראים "השומר החדש" ומכון ריפמן לממשלה לגבש תוכנית לאומית משולבת - חיזוק האכיפה בשטח, מלחמה כלכלית בארגוני הפשע, הגברת ההגנה על חקלאים ואתרי בנייה, והסדרה אזרחית של אזורים שבהם המדינה איבדה את סמכותה. השאלה המרכזית שנשארת פתוחה היא מדוע, על אף שנים של דיווחים, ביקורות מבקר המדינה וכותרות, לא נולדה תוכנית כזו עד כה.

הנתונים שמציג המחקר מציבים את הפשיעה המאורגנת בתור כוח כלכלי שפועל מחוץ לכל רגולציה ולא משלם מס, וכל עוד אין מענה מערכתי אמיתי, ה-8,000 שקל שכל משפחה "תורמת" לארגוני הפשיעה מדי שנה לא ילכו לשום מקום.