ב-5 ביולי 2026 נרשמה נקודת שבירה היסטורית בדמוקרטיה הישראלית. ממשלת ישראל אישרה פה אחד החלטה פורמלית: היא לא תציית לפסיקת בית המשפט העליון בעניין מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. לא ביקורת, לא ערעור, לא פנייה לשינוי חקיקה. הכרזה ישירה, רשמית, ומוסכמת על כל שרי הממשלה, שאין בכוונתה לקבל את מרות בג"ץ.
ראש האופוזיציה יאיר לפיד תקף את הממשלה בחריפות וטען כי היא מובילה בכוונה תחילה לעימות חוקתי עם בית המשפט העליון. "הממשלה התכוננה למשבר החוקתי הזה כבר הרבה מאוד זמן", אמר לפיד בריאיון לרשת ב', "והיא מנסה להרגיל את האוזן לזה שלא מצייתים לבג"ץ". לפיד קושר את ההתנהלות הנוכחית לשורה של מחלוקות קודמות - ניסיון רפורמת המשפט של 2023, סוגיית גיוס החרדים והמשך המלחמה ברצועת עזה - וטוען כי מדובר בתהליך מדורג ושיטתי שמטרתו לנרמל אי-ציות לפסיקות שיפוטיות.
ראש הממשלה בנימין נתניהו לא היה בהצבעה. הוא מנוע מלעסוק בנושאים משפטיים בשל כתב האישום והמשפט המתנהל נגדו. אבל הוא גם לא אמר מילה אחת לאחר ההחלטה. לא הצהיר תמיכה, לא הביע הסתייגות, לא פנה לציבור. שתיקה מוחלטת, בדיוק כשהדמוקרטיה הישראלית נתקלת בסיכון הכבד ביותר שלה זה שנים.
הפער בין ה-2026 לבין ה-2015 הוא מה שהופך את השתיקה הזו לכה צורמת. לפני יותר מעשור, כששופטי בית המשפט העליון הכריעו להרוס מבנים בבית אל, נתניהו לא בחר את הצד הנוח. הוא יצא להגן על השופטים. "ישראל היא דמוקרטיה שומרת חוק שמכבדת את החלטת בית המשפט. כך היה וכך יהיה", אמר אז. ב-2019, כשהשר אמיר אוחנה אמר כי לפעמים לא חייבים לקיים את החלטות בג"ץ, נתניהו ענה בבהירות: "החלטות בית המשפט מחייבות את כולם".
המחלוקת שהובילה לפיצוץ הזה החלה בהחלטות ממשלה מ-24 ומ-31 במרץ 2026, שבמסגרתן אישרה הממשלה את מינוי ד"ר יפעת בן חי-שגב ליו"ר מועצת הרשות השנייה החדשה, יחד עם חברים נוספים. שורת ארגונים הגישו עתירות לבג"ץ, ביניהם ארגון העיתונאים והעיתונאיות, חברת החדשות של קשת 12, התנועה לאיכות השלטון ומועצת העיתונות. הם טענו כי המינויים נגועים בפגמים: הליך מינוי חפוז, חשש לניגודי עניינים, זיקות פוליטיות ומשוא פנים כלפי גופי תקשורת מפוקחים. ד"ר בן חי-שגב, שמונתה ליו"ר, העידה ב-2022 במשפטו של נתניהו בתיק 4000 - ונתניהו עצמו השתתף באישור מינויה בדיון הממשלה.
ב-17 ביוני 2026, בהרכב נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית והשופטים אלכס שטיין ורות רונן, הוציא בג"ץ צו ביניים שהקפיא את מינויי הממשלה. נקודה חריגה במיוחד בהחלטה נגעה להתפטרויות של חברי המועצה היוצאת: השופטים כתבו כי עולה "חשד כבד" שההתפטרויות כוונו בדיוק לסכל את החלטות בית המשפט ולשבש את יכולתו לברר את העתירות. בית המשפט אף ציין "סמיכות זמנים מעוררת תמיהה" בין ההתפטרויות לבין ההחלטות המשפטיות. בשל כל זאת קבע הרכב השופטים כי המועצה היוצאת תמשיך לפעול עד לפסק דין סופי.
מי שהוביל את ההחלטה הממשלתית הם שר המשפטים יריב לוין ושר התקשורת שלמה קרעי. בהחלטה שאישרה הממשלה נכתב: "אין לכם סמכות לרמוס את החוק, פסיקה המנוגדת לחוק לא תוכר, והחלטות שיתקבלו מכוחה בטלות". קרעי טען כי שופטים אינם יכולים לעקוף חקיקה מפורשת של הכנסת, ואישים את בית המשפט בשימוש לרעה בסמכויותיו.
מבחינה מעשית, להצהרת הממשלה אין כרגע יישום ממשי, שכן מימוש החלטות מועצת הרשות השנייה אינו עובר דרך הממשלה אלא דרך גופים פקידותיים. אבל הסכנה האמיתית אינה בנקודה הזו - היא בנרמול. אם ממשלה רשאית להכריז שאינה מכירה בפסיקת בג"ץ, ועוד לזכות בתגובה ציבורית שקטה, ייווצר תקדים שיחתור תחת כל הליך שיפוטי עתידי שהממשלה לא תאהב. בפעם הבאה אולי יהיה מדובר בנושא שבו הממשלה כן נדרשת לפעול ביישום ישיר.
שם המשבר החוקתי האמיתי: פקידי מדינה שייאלצו להכריע למי לציית. לממשלה שאינה מכירה בפסיקה, או לבית המשפט שציווה על יישומה. אחרי זה מגיע השלב הגרוע יותר - מצב שבו מנהל רשות ממשלתית יציית לצד אחד וסגנו לצד השני. זה כבר אינו ויכוח פרשני, זו התפרקות של מנגנוני המדינה.
לפיד מזהיר כי אי-הציות לפסיקות בית המשפט העליון אינו עניין טכני או משפטי בלבד, אלא ערעור ישיר על אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. הביקורת שלו מגיעה על רקע המתח המתמשך בין הממשלה לבג"ץ סביב שאלת גיוס החרדים - שם קבע בית המשפט חד-משמעית שאי-אפשר להמשיך את ההסדר הקיים, אך הממשלה נמנעת מיישום מלא של הפסיקה. לפיד טוען שהממשלה מנצלת את הפיזור הציבורי הנגרם מהמשך המלחמה ברצועת עזה כדי לבצע בשקט את מה שלא הצליחה לבצע בגלוי בניסיון רפורמת המשפט של 2023.
אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אמר ב-2022 כי נתניהו, עד לפרשיות שנחקרו נגדו, היה "מגדולי המגינים על מערכת המשפט הישראלית". ב-5 ביולי 2026, כששרי ממשלתו הצביעו פה אחד נגד בג"ץ, הוא שמר על שתיקה.
בית המשפט טרם הכריע בעתירות לגופן, ופסק הדין הסופי בעניין מועצת הרשות השנייה צפוי להפוך לבחינת כוחות שמשמעותה חרגה מזמן מסכסוך ממשלתי-שיפוטי רגיל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה