בצל המשבר הכלכלי בטורקיה: ארדואן מחכה לגלגל הצלה מטראמפ

אנקרה נכנסת לשבוע הפסגה כשהיא נראית פחות כמו בירת מדינה מארחת ויותר כמו עיר במצור. רבבות שוטרים ואנשי ביטחון נפרסו ברחבי העיר, מערכות ההגנה האווירית הועלו לכוננות שיא, התכנסויות ציבוריות נאסרו ל-13 יום, וחלקים שלמים מהעיר נסגרו לתנועה. פסגת נאט"ו תיפתח באנקרה כשנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ו-32 מנהיגי מדינות הברית יגיעו אל הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן. האופוזיציה מכנה את ההגבלות דיכוי. אבל מה שארדואן מנסה להסתיר מאחורי הפאר הביטחוני הוא הרבה יותר מביך: משבר כלכלי חריף שמאיים על שלטונו.

המספרים מדברים בעד עצמם. האינפלציה השנתית בטורקיה עומדת על 32.11% ביוני - ולמרות שמדובר בירידה מהשיאים הקודמים, היא עדיין חונקת את משקי הבית ומקשה על כל תכנון עסקי. הלירה הטורקית נסחרת בשפל היסטורי של 46-47 לדולר, והצמיחה ברבעון הראשון האטה ל-2.5%, הנתון הנמוך ביותר מאז אמצע 2024. הבנק המרכזי הטורקי, שהותיר את הריבית על 37%, כבר נאלץ להקפיץ את יעד האינפלציה לסוף 2026 - מ-16% ל-24%. הכלים המוניטריים המקומיים מיצו את עצמם. ארדואן זקוק לטראמפ.

המלחמה באיראן הכבידה על הכלכלה הטורקית מכיוונים נוספים: מחירי האנרגיה עלו, מאזן התשלומים נשחק, והסיכון הפיננסי גדל. בתנאים האלה, הפסגה אינה רק אירוע ביטחוני דרמטי עבור ארדואן - היא גלגל הצלה מאקרו-כלכלי. הנשיא הטורקי מנסה להחליף את שיח המשבר הפנימי במטבע החזק ביותר שבידיו: חשיבות אסטרטגית ייחודית בסוריה, בים השחור, מול איראן ובמזרח התיכון כולו.

המתנה המיידית שעל הפרק היא עסקת מנועי ה-F110 של חברת ג'נרל אלקטריק עבור מטוס הקרב הטורקי KAAN, בשווי של כ-700 מיליון דולר. ממשל טראמפ כבר מקדם את העסקה מול הקונגרס. עבור אנקרה, מדובר לא רק בגאווה לאומית אלא בפתיחת צוואר הבקבוק של פרויקט הדגל של תעשיית הביטחון הטורקית - פרויקט שנועד ליצור אלפי מקומות עבודה איכותיים. הפרס הגדול באמת, החזרת טורקיה לתוכנית מטוס ה-F-35 שממנה הורחקה, נותר חסום פוליטית. אבל עצם נכונותו של טראמפ לבחון "נוסחה יצירתית" בנושא משדרת לשווקים אופטימיות.

טראמפ מגיע לאנקרה מתוך ריאליזם עסקי מובהק. כשהוא מלא ביקורת על שאר חברות הברית, טורקיה מציעה לו שילוב נדיר: הצבא השני בגודלו בנאט"ו, מיקום גיאוגרפי קריטי ותעשייה ביטחונית שמוכנה לגדול. מעבר לכך, ארדואן מחזיק במפתחות לזירות אזוריות שמעניינות את הבית הלבן. בסוריה, הנשיא הטורקי היה ציר מרכזי שדחף את וושינגטון להסרת הסנקציות מעל משטרו החדש של אחמד א-שרע. גם בנושא עזה, למרות ההתנגדות המובנת של ישראל, טראמפ רואה באנקרה ערוץ השפעה חיוני - ולמרות שארדואן כינה לאחרונה את ירושלים "מכורה למלחמה".

הפוטנציאל הכלכלי האמיתי טמון ביעד השאפתני שהציבו השניים: 100 מיליארד דולר בסחר משותף, לעומת 43 מיליארד דולר בלבד ב-2024. בסחורות בלבד, הסחר ב-2025 כבר הגיע ל-36.8 מיליארד דולר. פריצת הדרך המעשית ביותר עד כה התרחשה בתחום האנרגיה: הסכם גז טבעי נוזלי ל-20 שנה, שנחתם בניו יורק בין החברה הממשלתית הטורקית לחברה אמריקאית, יבטיח אספקה שנתית של כ-4 מיליארד מטר מעוקב. זה בדיוק עולם המושגים של טראמפ: יצוא אנרגיה אמריקאי, מקומות עבודה בארצות הברית, וגמילה הדרגתית של טורקיה מהגז הרוסי.

בנוסף על כל אלה מתנהלת דרמה פיננסית שקטה. הסדר שהושג במרץ בין הבנק הממשלתי הטורקי הלק-בנק למשרד המשפטים האמריקאי, ודחיית כתב האישום ביוני בפרשת עקיפת הסנקציות על איראן, שולחים איתות ברור: ממשל טראמפ מוכן לנקות את השולחן ממשקעי העבר שהרחיקו משקיעים זרים מטורקיה. לא מדובר בהסרה גורפת ומיידית של המגבלות, אבל המודל המסתמן הוא של תן-וקח מדורג: הקלות פיננסיות וביטחוניות נקודתיות תמורת התגייסות טורקית ליעדים האמריקאיים.

מה שמתגלה כאן הוא מבנה שלם של מיקוח: ארדואן מוכר לטראמפ גיאוגרפיה בין אירופה, רוסיה והמזרח התיכון; צבא גדול; חוזי אנרגיה שמשרתים את התעשייה האמריקאית; וערוצי השפעה בסוריה, בעזה ובזירה האיראנית. טראמפ, כצפוי, צפוי ללחוץ על בעלות הברית בפסגה להגדיל את תקציבי הביטחון שלהן ולהגביר את מעורבותן בהגנה על מצר הורמוז. בעולם המושגים של טראמפ, ערכים דמוקרטיים וזכויות אדם נדחקים הצידה לטובת נכסים מוחשיים. ארדואן מבין זאת היטב - ומנסה לנצל זאת עד תום.