הרמטכ"ל איל זמיר יצא השבוע בקריאה חריפה ונדירה בחדותה: צה"ל חייב לגייס את כלל הציבור הישראלי, ללא יוצא מן הכלל. "עלינו להרחיב באופן משמעותי את שורות צה"ל כדי שיוכל לעמוד בכלל המשימות", אמר זמיר, "האחריות היא על כולנו - צה"ל נדרש לכולם".
המילים נאמרו על רקע הדיון המתמשך בחוק הגיוס, שחוזר ומלהיט את הציבור הישראלי מזה שנים, ואחרי פסיקת בית המשפט העליון שקבעה שאין להמשיך לפטור בחורי ישיבות משירות. זמיר בחר לדבר בשפה מבצעית, לא פוליטית: הצבא צריך חיילים, והוא צריך אותם עכשיו.
הניסוח "צה"ל נדרש לכולם" אינו מקרי. זו לשון שנועדה לומר בבירור מה שפוליטיקאים מסרבים לומר בפה מלא: כל עוד עשרות אלפי בחורי ישיבות יושבים מחוץ למערך הגיוס, הצבא לא יכול לעמוד במשימותיו. לא מדובר בעמדה אידיאולוגית - מדובר בצורך מבצעי.
מבחינה חרדית-פנימית, הדברים של זמיר מגיעים ברגע רגיש. השאלה כבר אינה האם לגייס חרדים, אלא כמה, מתי, ובאיזה מסגרת. חלקים בתוך המגזר עצמו, בעיקר בקרב הצעירים וחלק מרבני הציונות הדתית שמדברים עם חרדים, מבינים שהמציאות הולכת להשתנות. השאלה היא מי ינהיג את השינוי הזה מבפנים, ומי ייאלץ לקבל אותו מבחוץ.
הממסד הרבני הגדול - מועצת גדולי התורה, הרבנים הליטאים בראשות גדוליה, הרביים החסידיים שחצרותיהם שולחות אלפי בחורים לישיבות - לא הגיב עד כה בפומבי לדברי זמיר. הדממה עצמה היא עמדה. מי שלא מוכן לדון, לא מוכן לשנות.
בצד הפוליטי, דברי הרמטכ"ל מחדדים את הסכסוך הפנימי בקואליציה. שותפיה החרדיים של הממשלה - ש"ס ויהדות התורה - עמדו עד כה על כך שלא ייגרע דבר מההסדר הקיים. ראש הממשלה נתניהו מנסה לאזן בין שני עולמות שלא ניתנים עוד לאיזון. דברי הרמטכ"ל שמו את הדברים על השולחן בצורה שקשה להתעלם ממנה.
מה שזמיר אמר הוא בסופו של דבר פשוט: המלחמה לא נגמרה, האיומים לא קטנו, והצבא זקוק לעוד ידיים. כל פתרון שאינו נוגע בגוש הגדול של הפטורים - עשרות אלפי בני אדם בגיל גיוס - הוא פתרון חלקי שלא יספק את הצורך המבצעי.
כעת יהיה מעניין לראות אם הממשלה תיצמד לדברי הרמטכ"ל ותתרגם אותם לחקיקה בעלת שיניים, או שהדיון יחזור לאותה תנועה מעגלית שמסתיימת בדחייה נוספת ובהסדר זמני נוסף שלא מרצה אף אחד.
הכדור עכשיו בידי הכנסת - ושל כנסת זו, בהרכבה הנוכחי, מעטים מצפים לתשובה שתשביע את רצון הרמטכ"ל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה