עולם התרבות הישראלי איבד היום (שבת) את אחת הדמויות הגדולות שלו. מרים עציוני, המפיקה והאמרגנית שפרצה דרך בעולם שנחשב לגברי לחלוטין, נפטרה בתל אביב בגיל 87. היא הותירה אחריה שני בנים, יובל ואייל, וחמישה נכדים.
עציוני לא הייתה סתם מפיקה. היא הייתה האישה הראשונה בישראל שפעלה כמפיקה עצמאית בתחום. בנימוקי השופטים שהעניקו לה בשנת 2018 פרס מפעל חיים מטעם אקו"ם ואיגוד המפיקים והאמרגנים נכתב בבירור: "מרים עציוני פרצה את מועדון המפיקים הגברים, וב-50 השנים האחרונות הפכה לחלק בלתי נפרד ממנו".
הסיפור של עציוני מתחיל הרחק מהבמות התל אביביות. היא נולדה בפולין בשנת 1938, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשהייתה בת פחות משנה, הוגלתה עם אמה יחד עם עשרות אלפי יהודים לסיביר. הן שהו שם כשנתיים וחצי, עד ששוחררו על ידי צבא אנדרס. משם הועברו לטהרן שבאיראן, ובפברואר 1943 עלו לארץ ישראל במסגרת עליית ילדי טהרן.
בצבא, כך סיפרה, לא תכננה להגיע לעולם הבמה בכלל. "כבת טובה למשפחה פולנית ברור היה לכולנו שאהיה מורה. גם בצבא היה ברור לי ולכולם שאהיה בתפקיד חינוכי, אלא ששם נתבקשתי לרכז את לשכת האמנים של צה"ל ותפקידי היה לשבץ הופעות של אמנים לכל מחנות הצבא. התבקשתי ונכבשתי, וכך מצאתי את עצמי משנה כיוון, זונחת את מסלול ההוראה ומתמסרת לאמנויות הבמה", אמרה.
עם שחרורה מהצבא החלה לעבוד עם גדולי המפיקים של התקופה, ביניהם גיורא גודיק ומשה ולין. בשנת 1967 הקימה יחד עם תיאודור תומא את מועדון קפה תיאטרון במלון הילטון בתל אביב. שלוש שנים אחר כך, ב-1970, הקימה את תיאטרון יובל, מהתיאטראות הפרטיים הראשונים בישראל, שהעלה עשרות הצגות ברחבי הארץ. במקביל פתחה משרד הפקות עצמאי, וכך הפכה רשמית לאישה הראשונה בישראל שעשתה זאת בתחום.
רשימת האמנים שאת הקריירה שלהם ליוותה היא כמעט לקסיקון של הפופ הישראלי: חוה אלברשטיין, חנה לסלאו, גברי בנאי, דודו פישר, ישראל פוליאקוב, יזהר כהן, אורי בנאי, גילת אנקורי, נתן דטנר ואודיה קורן. היא הפיקה מופעים כמו "אלה הם בנאי", "עושות שורשים", "דטנר על הגג", "להתאהב מחדש" ו"החיים זה לא שחור לבן".
הספד המרגש ביותר הגיע מחנה לסלאו, שעבדה עם עציוני במשך 48 שנים. "עבדנו יחד 48 שנים, וקראתי לה מרים הכול כלול", אמרה לסלאו. "היא טיפלה בכל מה שקשור אליי. היא הייתה האמא התרבותית שלי. היא ממש גידלה אותי וגם את חוה אלברשטיין. היינו בלתי ניתנות להפרדה. היה לה ידע עצום ואין כבר אנשים כמוה היום".
לסלאו גם גילתה כי עציוני ידעה שהסוף קרוב. "בשבוע האחרון הייתה הידרדרות במצבה, הזקנה הכריעה אותה, והיא גם אמרה שככה היא לא רוצה לחיות. ביקרתי אותה מדי יום ביומו וביום חמישי דיברנו בווידיאו. היא אמרה לי: חנה, אני אומרת לך שלום. אני נפרדת ממך. היא שאלה מה יהיה עם הפרויקטים החדשים שלי שעבדנו עליהם, אמרתי לה שהכול מתנהל כשורה".
הספדים הגיעו גם מהתיאטראות הגדולים. מהתיאטרון הלאומי הבימה מסרו: "מרים הותירה אחריה מורשת של מקצועיות, מסירות, אהבת אדם ואהבת הבמה". תיאטרון הקאמרי כתב: "מרכינים ראש על לכתה של המפיקה מרים עציוני. עובדי הקאמרי, היוצרים והשחקנים מחבקים את משפחתה בשעה קשה זאת".
עציוני זכתה לאורך שנות קריירתה בפרסי מפעל חיים מטעם אקו"ם, אמ"י ואיגוד המפיקים והאמרגנים בישראל, וכיהנה בוועדות שיפוט של פרסי התיאטרון. ביום העצמאות האחרון הוענק לה התואר יקירת העיר תל אביב. היא התאלמנה מבעלה אורי לפני מספר שנים.
עם פטירתה נסגר פרק שלם בתולדות הבידור הישראלי, אחד שבו אישה אחת פרצה קיר, בנתה עולם, ולא הרפתה עד יומה האחרון.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה