ההצעה של עומאן: איראן תשלוט בחלק ממצר הורמוז

עומאן הציעה לאיראן מתווה חדש לניהול התנועה הימית במצר הורמוז, אחת מנקודות החנק האסטרטגיות ביותר בעולם. לפי ההצעה, המצר יחולק לשני נתיבי שיט נפרדים בעלי משטרים שונים לחלוטין. ההצעה עדיין לא הושלמה, אך עצם קיומה חושף מה שמתרחש מאחורי הקלעים בין הצדדים.

לפי גורם המעורה בפרטים, הנתיב הדרומי של המצר יישאר פתוח לתנועה חופשית וללא תנאים. לעומת זאת, ספינות שיבחרו לעבור בנתיב הצפוני, שמצוי קרוב יותר לחופי איראן, יצטרכו לקבל אישור מקדים מטהראן. וכאן הפרט המעניין: ללא גביית אגרות כלשהן.

במבט ראשון זה נשמע כמו פשרה. אבל מה שעומאן מציעה כאן, בפועל, הוא הכרה בסמכות איראנית על חלק ממצר הורמוז. כלומר, כל ספינה שתרצה לנוע בנתיב הצפוני תצטרך להכיר בסמכות טהראן ולבקש ממנה אישור. זה לא ארנונה, אבל זה משהו אחר לגמרי: לגיטימציה לשליטה איראנית על מעבר בינלאומי.

מצר הורמוז הוא אחד מנתיבי הים הקריטיים ביותר בעולם. כשליש מסחר הנפט הגלובלי עובר דרכו. לאיראן יש מזה שנים שאיפה לקבל הכרה בריבונות או לפחות בסמכות על חלקים מהמצר, שאליה המערב התנגד בתוקף. ההצעה העומאנית, אם תתממש, מעניקה לטהראן בדיוק את הנקודת המינוף הזו.

עומאן ממלאת שנים ארוכות תפקיד של מגשר בין איראן לבין המערב. מסקט שמרה על ערוץ תקשורת פתוח עם טהראן גם בשיאי המתח, ושימשה כאפיק עקיף בין ארצות הברית לאיראן בסוגיות שונות. ההצעה הנוכחית היא המשך ישיר של אותה מדיניות, אבל הפעם על שולחן שהמורכבות בו גדולה מתמיד.

השאלה האמיתית היא מה מקבלים בתמורה. ההצעה פותרת לאיראן בעיה תדמיתית: היא לא גובה כסף, אז לא נראית כמי שגוזלת שיטות ים בינלאומיות. אבל היא מקבלת משהו שווה יותר, שליטה מוסדית ומוכרת על חלק מהמצר. כל ספינה שתבקש אישור, בין אם תקבל אותו ובין אם לא, מכירה למעשה בסמכות טהראן.

מנגד, ניתן לטעון כי הנתיב הדרומי הפתוח מבטיח שאף ספינה לא תהיה חייבת לעבור דרך הנתיב הצפוני. אם כל הצי המסחרי פשוט יעבור דרך דרום, לאישור האיראני לא תהיה משמעות מעשית. זו הטיעון שמגיניה של ההצעה ינסו להעלות.

הבעיה עם הטיעון הזה היא גיאוגרפיה. בתנאי ים מסוימים, בעומסי תנועה גבוהים, ולמגוון סוגי ספינות, הנתיב הצפוני עשוי להיות הכרחי מבחינה מעשית. ברגע שהמנגנון קיים, הוא יכול לשמש ככלי לחץ. ואיראן יודעת היטב איך לנצל ממשקי שליטה שניתנו לה לכאורה לצרכים "אדמיניסטרטיביים" בלבד.

ההצעה עדיין לא הושלמה ולא אושרה על ידי אף צד. לא ידוע מה תגובת טהראן, ולא ידוע מה עמדת ארצות הברית והמעצמות הימיות שמסיירות באזור. ניהול משא ומתן כזה מאחורי הקלעים, דרך עומאן, מקשה על כל הערכה של הכיוון האמיתי.