השליטה במצר הורמוז - הנתיב שדרכו עוברת כחמישית מסך הנפט העולמי - הפכה עבור המשטר בטהרן למטרה נעלה יותר מעשרות מיליארדי דולרים של הקלות בסנקציות מצד ממשל טראמפ. כך עולה מדיווחים על עמדות הנהגת איראן, שמשחקת לשיטתה משחק ארוך טווח - ומאמינה שהמלחמה שנפתחה בפברואר לא השיגה את יעדי ארצות הברית וישראל.
בטהרן מאמינים כי ביסוס השליטה בנתיב המים החיוני, ודרכו שליטה בכלכלות מדינות המפרץ, יוביל להכרה בינלאומית במעמדה החדש של איראן - גם אם הסנקציות האמריקאיות יישארו על כנן. המסר שמשגרים בכירי המשטר אינו מותיר מקום לפרשנות: "זהו הנתיב היחיד - להכיר בסדר האיראני החדש במצר הורמוז", הזהיר אברהים עזיזי, ראש הוועדה לביטחון לאומי בפרלמנט האיראני.
מוחמד באקר קאליבאף, יושב ראש הפרלמנט האיראני ומי שמנהל בפועל את המשא ומתן מול ארצות הברית, הוסיף בנחרצות: "המצר ייפתח רק באמצעות הסדרים איראניים, לא איומים אמריקאיים". שני הצהרות אלו מצביעות על קו אחיד בהנהגה - גם בעת שהמגעים הדיפלומטיים נמשכים.
עבור המשטר, ההסלמה היא כלי עבודה ממש. כרים סדג'אדפור ממכון קרנגי מציין כי הלקח שהפיקה טהרן מהמלחמה הוא חד-משמעי: ויתורים מושגים באמצעות כפייה - תקיפת שכנות, איומים על המצר, והעלאת מחירי הנפט. לשיטת המומחים, ההשוואה ההיסטורית מתבקשת: המשטר פועל כפי שפעל במלחמת איראן-עיראק בשנות השמונים, אז השתמש בעימות כדי לחסל יריבים מבית ולבצר את שלטון האייתוללות.
גורמים קיצוניים בטהרן רואים בעימות הנוכחי הזדמנות דומה לחיסול אופוזיציה פנימית ולדיכוי כל ניסיון לרפורמה פוליטית. הדינמיקה הפנימית במשטר, כך מציינים המומחים, מזינה את הקו הניצי כלפי חוץ - ולא להפך.
אלא שהמציאות הפנימית בטהרן לוטה בערפל כבד. המנהיג העליון החדש, מוג'תבא חמינאי, לא נראה בווידאו או באופן פיזי מאז שנפצע בתקיפות בפברואר. היעדרותו יוצרת ואקום בשדרת הפיקוד ומותירה את מוקדי קבלת ההחלטות בתוהו ובוהו. חוסר הוודאות הזה מוסיף שכבת סיכון נוספת לכל מהלך אפשרי.
בטקס הלוויה של עלי חמינאי, אביו של המנהיג החדש, ניתן היה לראות את מידת הנחישות האיראנית. משלחות שהגיעו מסעודיה, קטאר ועומאן נאלצו להקשיב לפסוקים מהקוראן שנבחרו במכוון כדי להעליב אותן, תוך רמיזה שמדינות המפרץ שייכות למחנה ה"כופרים" מול הצד האיראני ה"נתמך אלוהית". מדינות המפרץ הבינו את המסר.
כעת, מול ביטול הוויתור האמריקאי על מכירת נפט איראני - צעד שחנק מחדש את הכלכלה האיראנית - מבינות מדינות המפרץ שאין להן מנוס מחיים בצל טהרן. "הן הגיעו למסקנה שהן מתמודדות עם טירניית הגיאוגרפיה", אמר רז צימט מהמכון למחקרי ביטחון לאומי. הגיאוגרפיה, בניגוד לפוליטיקה, אינה ניתנת לשינוי.
מומחים מזהירים שכל טעות קטנה באזור עלולה להוביל להתלקחות רחבה. מארק פולימרופולוס, בכיר לשעבר בסוכנות הביון האמריקאית, מסכם את הסיכון בחדות: "איראן מהמרת שטראמפ לא ירצה לחזור למלחמה כוללת, אבל אם אחד מחילופי האש יוביל למספר רב של נפגעים אמריקאיים, הדינמיקה תשתנה לחלוטין. זה ממש לא נטול סיכונים".
בשלב זה המגעים הדיפלומטיים בין ארצות הברית לאיראן נמשכים, אך הפערים בין עמדות הצדדים נראים עמוקים - כשטהרן מסמנת בבירור שאיננה מוכנה לוותר על שאיפותיה באזור מצר הורמוז כחלק מכל הסדר אפשרי.
המשחק על "גרון העולם" נמשך, כשאיראן מאמינה שהזמן עובד לטובתה והסיכון להתלקחות בלתי מכוונת גדל עם כל יום שעובר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה