נתניהו בטקס אנטבה: "הרחקנו סכנה מנשק גרעיני בידי איראן"

טקס ממלכתי לציון חמישים שנה למבצע יונתן נערך אמש (ראשון) בבית הנשיא בירושלים, בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו והרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר. בטקס נכחו ניצולי המבצע ובני משפחותיהם, לוחמים ובני משפחות שכולות. לצד האירוע החגיגי, 36 לוחמים שנטלו חלק במבצע הודיעו שיחרימו את הטקס במחאה על מדיניות נתניהו בנושא החטופים בעזה.

נתניהו, שאחיו יונתן נהרג במבצע ושימש כמפקד סיירת מטכ"ל, הגדיר את אנטבה כ"שם נרדף לפעולה נועזת ביותר שהפכה את הבלתי-אפשרי לאפשרי". הוא קשר ישירות בין לקחי המבצע למלחמה הנוכחית: "אנחנו מרסקים בשיטתיות את ציר הרשע האיראני, שניסה לקדם את התוכנית להשמדת ישראל באמצעות טבעת חנק של טרור שהוא פרש סביבנו. הרחקנו מעלינו סכנה קיומית מיידית, כולל הסכנה המיידית שנשקפה לנו מהחזקת נשק גרעיני בידי איראן. הם היו משתמשים בו."

ראש הממשלה סקר את מהלך המבצע ההיסטורי: ב-27 ביוני 1976 נחטף מטוס אייר פראנס בדרכו מתל אביב לפריז, עם 248 נוסעים ו-12 אנשי צוות, ועבר לאנטבה שבאוגנדה. החוטפים, שני גרמנים ושני פלסטינים שאליהם הצטרפו שלושה נוספים, ערכו סלקציה בין יהודים ללא יהודים ואיימו להוציא להורג את החטופים. כל ההכנות למבצע החילוץ נערכו תוך יממה וחצי בלבד. ב-3 ביולי פשטו כוחות צה"ל על שדה התעופה ושחררו את רוב החטופים.

נתניהו התייחס בנאומו לאחיו ביניהם בצמד מאמרות נוקבות: "אין יום שאני לא חושב על יוני. אין יום שאני לא מתייעץ עם יוני." הוא ציין את החללים במבצע: אחיו יוני, וכן ז'אן ז'אק מימוני, אידה בורוכוביץ', פסקו כהן ודורה בלוך, שנרצחה בבית החולים בקמפלה בהוראת אידי אמין. ראש הממשלה הזכיר גם את לוחם הצנחנים סורין הרשקו, שנפצע אנושות במבצע ופציעתו מלווה אותו מזה חמישים שנה.

ממד אישי נוסף הוסיף נתניהו לנאומו כשסיפר שבעת מבצע "סבנה" ב-1972, שבו גם הוא השתתף, הגיע יוני ואמר לו "גם אני, אני מצטרף." נתניהו ענה לו שיחשוב על ההורים, ובסופו של דבר נשאר יוני בחוץ. "כראש ממשלה, אני זוכר מה עבר על אמי ועל אבי ועליי ועל אחי. אני רואה כמשימה שלי להיות החסכן ביותר בחיי אדם כשאנחנו שולחים את בנינו ובנותינו לקרב."

הנשיא הרצוג פתח את נאומו בהכרזה ש"מבצע יונתן לא שייך לאדם או לקבוצה, הוא מעל לכל המחלוקות." לדבריו, "מבצע יונתן היה אחד המבצעים המופלאים בתולדות ישראל, והוא היה גם הכרזה מוסרית. באותו הליל מדינת ישראל קבעה עיקרון שממשיך להדהד גם בדורנו: יש גבולות למדינה, אך אין גבול לאחריות." הרצוג ציין שהתעקש באופן אישי על קיום הטקס, וסיים בדברים: "רחוק ככל שתהיו, קשה ככל שתהיה הדרך, אפל ככל שיהיה המקום, אינכם לבד. אנחנו נבוא."

הרמטכ"ל זמיר הצטרף לרוח הדברים ואמר כי "אנחנו צועדים בנחישות ובתחושת אחריות היסטורית באותן הדרכים, קרובות ורחוקות, כדי להבטיח את ביטחון אזרחינו. זה היה המצפן המנחה שלנו מאז אותו לילה באנטבה, ועוד יותר מאז ה-7 באוקטובר."

אך הטקס לא עבר ללא צל. 36 לוחמים שהשתתפו במבצע אנטבה, ובהם סורין הרשקו שנפצע קשה, הודיעו על חרם. גם בני דוידזון, שנחטף ב-1976 כשהיה ילד יחד עם הוריו ואחיו ושוחרר במבצע, הודיע שייעדר. בהודעה שנשלחה לבית הנשיא כתבו: "לא נשמש תפאורה לראש ממשלה שפעם אחר פעם מעלה על נס את שחרור החטופים באנטבה ובו בזמן הפקיר ביודעין חטופים במנהרות חמאס ומכשיר השתמטות משירות בצה"ל." ההודעה נחתמה: "הלוחמים של יוני בנאנטבה ואחינו סורין."

הטקס נערך כשבועיים לאחר הציון הרשמי של חמישים שנה למבצע, שחל ב-3 ביולי, ובמהלכו הוקרן סרט מוקדש לזכר החללים. לקחי המבצע ממשיכים לעורר דיון ציבורי ער, כשלוחמי האנטבה עצמם חלוקים בשאלה האם הממשלה פועלת בהתאם למורשת שאותה היא מתיימרת לייצג.