ארה"ב רוקנה חצי ממלאי הטילים שלה מול איראן - וחוששת מסין

מחצית ממיירטי ה-THAAD. מחצית מהפטריוט. כ-30% מהטומהוקים. אלה לא תחזיות אפוקליפטיות של פעילי שלום - אלה המספרים שיוצאים מניתוח של מרכז המחקר CSIS על מה שהמלחמה האמריקנית מול איראן עשתה למלאי הנשק האסטרטגי של הצבא האמריקני עד לאפריל האחרון. ועכשיו, בפנטגון מתמודדים עם שאלה אחת פשוטה ומבעיתה: ומה אם סין תחליט שזה הזמן שלה?

מארק קנסיאן, קולונל לשעבר במארינס ואנליסט במכון CSIS, הזהיר בפירוש שהמשך הלחימה בקצב הנוכחי יגדיל את הסיכון האסטרטגי של ארצות הברית, "בעיקר בכל הנוגע ליכולת להגיב במהירות לעימות אפשרי באזור האינדו-פסיפי". כלומר, טייוואן. לדבריו, המלאי עלול להצטמצם לרמה שתשפיע על המוכנות המבצעית של הצבא, ולא מדובר בסיכון תיאורטי בלבד.

גם מייקל אוהנלון, ראש תחום מדיניות החוץ במכון ברוקינגס, לא מתחמק. "אין ספק" שמלאי החימוש האמריקני נמוך מכפי שהיה רצוי, אמר. הוא מוסיף שבשלב זה יכולת ההרתעה מול סין וקוריאה הצפונית טרם נפגעה באופן משמעותי - אבל מזהיר שאם המגמה תימשך, יגיע שלב שבו היריבים יתחילו לחשב מחדש.

הבעיה המרכזית היא שהתעשייה הביטחונית האמריקנית פשוט לא בנויה לקצב הזה. הפנטגון מקבל כיום כ-15 טילי טומהוק חדשים וכ-20 מיירטי פטריוט בלבד מדי חודש. ובשנת 2026 כלל לא צפויות אספקות חדשות של מיירטי THAAD. הערכת CSIS: יידרשו לפחות שלוש שנים רק כדי להחזיר את המלאים לרמה שהיו בה לפני שהמלחמה החלה. איליין מק'קסקר, לשעבר בכירה בפנטגון וכיום חוקרת במכון AEI, מעריכה שבחלק מסוגי החימוש יימשך תהליך ההשלמה גם חמש שנים.

ויש עוד שכבה לבעיה: הכסף. ג'ון פרארי, גנרל בדימוס וחוקר ב-AEI, ציין שמאז תחילת המלחמה הקונגרס טרם אישר תקציב ייעודי להחלפת הטילים שנצרכו. בפועל, הייצור מתבסס על תוכניות הרכש השנתיות הרגילות, שתוכננו לעולם שבו ארצות הברית לא מנהלת מלחמה פעילה. זו לא טעות ניהולית - זה פשוט מבנה של מערכת שלא עוצבה לתרחיש הנוכחי.

ממשל טראמפ מנסה לפעול. בחודש יוני הפעיל הנשיא את חוק הייצור הביטחוני, שנועד להסיר חסמים רגולטוריים ולהרחיב את יכולות הייצור. הפנטגון חתם גם על הסכמים עם יצרניות נשק להרחבת קווי הייצור. בפסגת נאט"ו הודיע טראמפ שאוקראינה תקבל רישיון לייצור מקומי של מיירטי פטריוט, ומהלכים דומים מתרחשים בגרמניה. אבל המומחים אחידים בדעתם: גם הקמת קו ייצור חדש אורכת שנים, ולכן ההשפעה על המחסור הנוכחי תהיה מוגבלת.

הפנטגון עצמו, כמובן, מנסה להרגיע. דובר משרד ההגנה, שון פרנל, מסר כי "הצבא האמריקני הוא החזק בעולם ומחזיק בכל היכולות הדרושות לביצוע כל משימה שתידרש על פי החלטת הנשיא". לדבריו, ארצות הברית ממשיכה לבצע מבצעים מוצלחים תוך שמירה על ארסנל משמעותי. ניסוח מוכר. בדיוק כזה שמשתמשים בו כשהמספרים לא עושים חסד.

השאלה האמיתית שעומדת מאחורי כל הדיווחים האלה היא לא טכנית אלא אסטרטגית: כמה זמן עוד ניתן להמשיך בעימות הנוכחי מול איראן מבלי שהחשבון ייגבה בדיוק במקום הלא נכון, ברגע הלא נכון? אם ההערכות נכונות, ייתכן שהתשובה לכך כבר נמצאת בשולחנות של בייג'ינג ופיונגיאנג.