חוקרת ישראלית פתרה את תעלומת לוח השנה של כת קומראן

חוקרת ישראלית פתרה - לכאורה - חידה היסטורית שהעסיקה מדענים במשך עשרות שנים: מה עשתה כת קומראן עם הלוח המוזר שלה, זה שמנה בדיוק 364 ימים בשנה. המחקר, שפורסם בכתב העת "תרביץ", טוען שהלוח לא היה מודל תיאורטי בלבד - אלא כלי חי ופעיל שחברי הכת השתמשו בו בפועל.

את המחקר ערכה פרופ' אשבל רצון מהחוג לפילוסופיה יהודית ומהחוג להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. לדבריה, הלוח עמד במרכז המחלוקת שהובילה להתבדלות הכת מהממסד הדתי בירושלים - ובהמשך, הוא נזנח בנסיבות שמשלבות מדע ופוליטיקה.

אז מה היה כל כך מיוחד בלוח הזה? 364 הוא מספר שמתחלק בשבע בדיוק. המשמעות: כל שנה כללה 52 שבועות מלאים, וכל חג חל תמיד באותו יום בשבוע - ללא יוצא מן הכלל. חג הפסח, למשל, תמיד ביום שלישי. חברי הכת ראו בזה ביטוי לסדר אלוהי מושלם, ראיה שהאל קבע את מחזורי הזמן כבר בבריאת העולם ואל לבני אדם להתערב. ספר היובלים, אחד החיבורים המרכזיים בספריית קומראן, אף תקף בחריפות את הלוח הירחי המקובל והציג את לוח 364 הימים כלוח המקורי שנמסר למשה בסיני.

אבל כאן בדיוק הייתה הבעיה. השנה האסטרונומית האמיתית ארוכה בכיום ורבע מ-364 ימים. ההפרש נראה זניח, אך הוא מצטבר. אחרי עשרים שנה של שימוש בלוח כזה, החגים היו סוטים בכמעט ארבעה שבועות ביחס לעונות. חגי האביב היו נחגגים בחורף, ובהמשך אולי בסתיו. עבור קהילה שחגיה קשורים לקציר, לביכורים ולעונות השנה - זו לא בעיה אקדמית אלא בעיה מאוד מעשית.

פרופ' רצון מביאה השוואה מחכימה: זה כמו שעון שמאחר בדקה אחת ביום. בהתחלה אף אחד לא שם לב, אבל אחרי חצי שנה השעון כבר מציג שעה אחרת לגמרי. כך בדיוק קרה ללוח קומראן - אידיאלי מבחינה מתמטית ורעיונית, אך בפועל הוא התרחק יותר ויותר ממחזורי הטבע.

חוקרים קודמים הציעו שתי אפשרויות: או שחברי הכת הוסיפו מדי פעם ימים ושבועות כדי לתקן את הפער, או שהלוח לא הופעל בפועל מעולם ושימש רק כמסגרת רעיונית. פרופ' רצון טוענת ששתי האפשרויות אינן נתמכות בעדויות מהמגילות עצמן. ראיה מרכזית לכך: כמעט 20 מגילות מקומראן עוסקות בלוחות שנה ובאסטרונומיה - מספר שמעיד על כך שזה לא היה עניין שולי.

אז מה כן קרה? לפי ההצעה החדשה, הלוח שימש בפועל בשלב המוקדם של הכת, במאה השנייה לפנות הספירה, ועמד במוקד העימות עם ההנהגה הדתית בירושלים. השימוש בו היה גם מחאה פוליטית - הכרזה שהכת אינה מקבלת את סמכות המקדש לקבוע את מועדי השנה. אבל עם חלוף השנים, הפערים העונתיים הלכו והצטברו עד שלא ניתן היה להתעלם מהם.

במקביל נכנס לתמונה גורם פוליטי בלתי צפוי. עלייתו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי לשלטון שינתה את המשוואה. ינאי תמך בהלכה שהייתה קרובה לעמדות הכת והתנגד להנהגה הפרושית - מה שהפך אותו לפתע ל"שותף" מקובל יחסית. ההתקרבות הזו, לפי פרופ' רצון, סיפקה לחברי הכת "סולם לרדת מהעץ": הם יכלו לזנוח את השימוש המעשי בלוח ולעבור ללוח המקובל במקדש, בלי לאבד את פניהם לגמרי.

הלוח לא נשכח לגמרי - הוא הפך לאידיאל דתי. חברי הכת המשיכו לראות בו את הלוח "הנכון" מבחינה תיאולוגית, זה שהיה תקף בעת הבריאה ואולי יחזור לשימוש באחרית הימים. "המחקר מציע שהוויכוח אינו חייב להיות בין לוח מעשי ללוח תיאורטי", אמרה פרופ' רצון. "ייתכן שהלוח שימש בפועל בתקופה מסוימת, אך עם התמורות הפוליטיות איבד את תפקידו המעשי והפך לאידיאל דתי וסמל זהות. כך ניתן להבין הן את מרכזיותו במגילות והן את היעלמותו ההדרגתית מן המציאות ההיסטורית."