נועה ארגמני על החילוץ מהשבי: "'באנו לקחת אותך' חרוט בי לנצח"

נועה ארגמני, ששוחררה מהשבי בעזה לאחר 246 יום, השתתפה לאחרונה בטקס לציון 50 שנה למבצע יונתן ושיתפה לראשונה בפרטים מהרגע שבו הבינה שהיא בדרך הביתה. בפאנל שנערך לרגל האירוע, השוותה ארגמני בין מבצע אנטבה ההיסטורי לבין מבצע ארנון שבו חולצה מהשבי, וסיפרה על הרגעים שייחרטו בה לכל חייה.

"כמעט 50 שנים מפרידות בין מבצע יונתן למבצע ארנון, אבל זה רק הזמן", אמרה ארגמני בטקס. "הטכנולוגיה השתנתה, שיטות הפעולה השתנו, אבל הערך נשאר אותו ערך - האחריות ההדדית. הידיעה שמדינת ישראל לא מוותרת על האנשים שלה, גם כשהמשימה נראית כמעט בלתי אפשרית."

רגע מרגש במיוחד התרחש כשבפאנל ישב לצדה הלוחם א', אחד מהלוחמים שלקחו חלק במבצע שבו חולצה. ארגמני שיחזרה את הרגע הראשון בו הבינה שהיא ניצלת: "אחד הלוחמים פשוט חיבק והגן עליי בכל גופו. הרגשתי מה זה חיבוק חם ואוהב, משהו שלא הרגשתי כל כך הרבה זמן אחרי תקופה שהייתי לבד."

ארגמני גילתה כי השאלה הראשונה שיצאה מפיה ברגע השחרור הייתה על אמה, ליאורה ז"ל. "לאורך כל התקופה לא ידעתי שום דבר", סיפרה. "כשאמרו לי שאנחנו עכשיו בדרך הביתה ואוכל לראות אותה, זה משהו שלא הצלחתי להכיל. לפני שבריר שנייה זה נראה כל כך רחוק."

את הרגע שיישאר איתה לנצח תיארה ארגמני במילים פשוטות ומצמררות: "במשך 246 יום ספרתי כל יום, כל דקה וכל שנייה עד לרגע שבו אוכל לחזור הביתה ולהתאחד עם משפחתי. 'נועה, באנו לקחת אותך הביתה' - זה משפט שתמיד יהיה חרוט אצלי בזיכרון. רגע שבו ראיתי אור לראשונה אחרי תקופה ארוכה של חושך."

בהמשך דבריה, ניצלה ארגמני את הבמה כדי לשבח את צה"ל ואת מדינת ישראל: "הכוח הגדול ביותר של צה"ל ושל מדינת ישראל הוא לא רק היכולת לנצח אויבים, אלא המחויבות הבלתי מתפשרת להחזיר את האנשים שלה הביתה. זו המורשת שמחברת בין אנטבה למבצע ארנון, ואני מקווה שהיא גם תהיה המורשת שתמשיך להוביל את הדורות הבאים."

ארגמני סיימה את דבריה בהתייחסות לקשיי קבלת ההחלטות בעתות משבר: "ההחלטות הכי קשות הן גם אלה שמגדירות מי אנחנו כעם." דבריה התקבלו בהתרגשות רבה באולם, ובמיוחד לנוכח הלוחם שישב לצדה ולקח חלק ישיר בחילוצה.

מבצע ארנון, שבוצע ביוני 2024 לאחר שמונת חודשים בשבי, הוביל לשחרורה של ארגמני יחד עם שלושה חטופים נוספים. מאז שחרורה הפכה ארגמני לאחת הפנים המוכרות ביותר בקמפיין להחזרת החטופים הנותרים, ובימים האחרונים היא ממשיכה להשמיע את קולה לצד משפחות החטופים שעדיין מחכות לבשורות.