תמונת מצב מדאיגה ביותר עולה מהדוח השנתי של היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים, שפורסם היום. משרדי ממשלה בכירים מסתירים מידע, דוחים בקשות, עונים באיחור של חודשים, ו-30 גופים ממשלתיים פשוט מתעלמים מהחובה החוקית לפרסם דוח שנתי. זה לא כשל אקראי. זו מדיניות.
בראש רשימת המפרים עומד משרד הבריאות, שהוכרז 45 פעמים במהלך שנת 2025 בלבד כרשות המפרה את חוק חופש המידע. בשלוש השנים האחרונות מסתכם מספר ההכרזות כנגדו ב-116. אחריו מופיע משרד התחבורה והבטיחות בדרכים עם 22 הכרזות, וצבא ישראל עם 11. אלו לא סטיות נקודתיות, אלו דפוסים חוזרים.
הנתון שבולט מעל כולם: 82% מהתלונות שהוגשו ליחידה עסקו באי מתן מענה במועד הקבוע בחוק. כלומר, הבעיה הגדולה ביותר אינה שהמידע נדחה, אלא שלא עונים בכלל. צבא ישראל מוביל בחריגות הזמן בצורה בלתי רגילה: 75% מהמקרים שבהם ניתן מענה, הוא הגיע רק אחרי יותר מ-120 יום. אחריו משרד התקשורת עם 61.4%, משרד החוץ עם 34.8% והמשרד להגנת הסביבה עם 34%.
ומה קורה כשכן עונים? לעיתים קרובות דוחים. משרד המשפטים, בניגוד אולי לציפיות, הוא זה שדוחה את השיעור הגבוה ביותר של בקשות חופש מידע: 45.2% מהבקשות שהוגשו אליו נדחו. אחריו משרד העבודה עם 41.7%, הנהלת בתי המשפט עם 39.5% ומשטרת ישראל עם 37.3%. הסיבות הנפוצות לדחייה: פגיעה בפרטיות, אי יכולת לאתר את המידע, או הטענה שמדובר בדיונים פנימיים.
הכשל לא נעצר שם. 30 משרדי ממשלה ויחידות סמך, המהווים 35% מכלל הגופים המחויבים, לא פרסמו את הדוח השנתי לשנת 2024 כנדרש בחוק. בין הגופים הללו: משרד התקשורת, משרד הבריאות, רשות המים, שירות בתי הסוהר והמשרד לשירותי דת. יתר על כן, משרד הרווחה, נציבות שירות המדינה, שירות בתי הסוהר, רשות מקרקעי ישראל והרשות הארצית לכבאות והצלה לא פרסמו אף דוח רבעוני על התקשרויותיהם הכספיות במהלך 2025. הכסף הציבורי זורם, הדיווח לא.
המחיר כבר מגיע. בשנת 2025 הוגשו 738 עתירות חופש מידע נגד רשויות ציבוריות, כאשר כ-75% מהן עסקו באי מתן מענה. ב-88% מהעתירות נגד רשויות המדינה התקבלה העתירה. בסך הכול חויבה המדינה לשלם הוצאות משפט בסכום מצטבר של יותר מ-1.18 מיליון שקלים. לטובתה נפסקו כ-56 אלף שקלים בלבד. זו תבוסה משפטית מוחצת, שממומנת בכספי משלם המסים.
ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע, עורך הדין שלומי בילבסקי, אמר כי העלייה במספר הבקשות משקפת מעורבות אזרחית גוברת ודרישה לשקיפות, אך הדגיש כי על משרדי הממשלה "לבער מכל וכל את התופעה הפסולה" של אי מתן מענה לבקשות מידע.
לא הכל שחור. הדוח מציין גם רשויות שהתנהלו כיאות. רשות האוכלוסין וההגירה הובילה בשיעור הבקשות שאושרו, עם 78.9%, אחריה משרד הרווחה והביטחון החברתי, הרשות הממשלתית למים ולביוב ומשרד הכלכלה והתעשייה. במהירות המענה בולטים משרד הכלכלה והתעשייה, משרד החינוך, המשרד לביטחון לאומי, ובאופן מעט מפתיע, גם משרד המשפטים עצמו, שדוחה הרבה אך עונה מהר.
הדוח ייצור לחץ על הכנסת ועל היועמש"ית לבחון מנגנוני אכיפה של חוק חופש המידע, שכיום נשמר בעיקר דרך עתירות פרטיות יקרות ולא דרך פיקוח מדינתי אפקטיבי.
הדוח מציב שאלה ישירה לממשלה: כל עוד אין סנקציה אמיתית על מי שמפר את חוק חופש המידע, המספרים הבאים צפויים להיות דומים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה