נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, קבע כי הרב דוד יוסף, הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול, חרג מהגבול המותר בהתבטאויותיו נגד שופטי בית המשפט העליון. בהחלטה שפורסמה קבע קולה כי הביטויים שהשמיע הרב יוסף נגד שופטי בג"ץ שדנו בשבת בעתירות ההפגנות בזמן מלחמה - אינם מתיישבים עם השיח הממלכתי המצופה מנושא משרה שיפוטית בכירה. עם זאת, הנציב לא הטיל על הרב יוסף כל סנקציה.
בין הביטויים שצוטטו בהחלטה: "רומסים את התורה הקדושה", "מתנהגים בהפקרות", "השופטים החצופים האלה", ו"בג"ץ אויב היהדות". קולה קבע כי אמירות מסוג זה אינן ביקורת משפטית, ציבורית או הלכתית עניינית. הן מכוונות לגופם של שופטי בית המשפט העליון, משתמשות בלשון מבזה, ופוגעות בכבוד המוסדות השיפוטיים.
ההחלטה עסקה בשני מקבצי התבטאויות שונים. הראשון נגע לדבריו נגד שופטי בג"ץ שנתנו החלטות במהלך השבת בעניין הגבלות על הפגנות בזמן מלחמה. השני עסק בדבריו נגד שופטי בג"ץ שחייבו את הרבנות לאפשר לנשים לגשת למבחני ההסמכה לרבנות. ההכרעה בשני המקרים הייתה שונה לחלוטין.
הנציב קולה הציב הבחנה מרכזית בין שני כובעיו של הרב יוסף: מצד אחד, דיין ונשיא בית הדין הרבני הגדול; מצד שני, רב ראשי לישראל. הבחנה זו אינה טכנית בלבד. כללי האתיקה לדיינים קובעים כי איסורים החלים על דיין אינם חלים על פעילות הנובעת מכהונתו כרב ראשי. השאלה היא אילו התבטאויות חוסות תחת החריג הזה - ואילו לא.
ביחס להתבטאויות בעניין דיוני השבת, קבע קולה כי אין מדובר בפעולה הנובעת מליבת תפקידו של הרב יוסף כרב ראשי, באופן המצדיק הוצאתה מתחולת הביקורת האתית. כאשר תוקף הרב הראשי שופטים בביטויים אישיים ומבזים, נכנס לתמונה מעמדו כדיין ונשיא בית הדין הגדול - וממנו נדרשת זהירות לשונית גבוהה בהרבה. מסקנת הנציב: התלונה בנושא זה מוצדקת.
לעומת זאת, בעניין מבחני הרבנות לנשים הגיע קולה למסקנה הפוכה. לדבריו, סוגיית בחינות ההסמכה לרבנות מצויה בליבת תפקידיו של הרב הראשי, מאחר שהיא קשורה ישירות לסמכויות הרבנות הראשית לפי חוק הרבנות הראשית לישראל. בנקודה זו קבע הנציב כי חל החריג האתי המגן על עצמאותו ההלכתית של הרב הראשי במילוי תפקידו. התלונה בנושא זה נדחתה.
ההחלטה חושפת קושי מבני עמוק יותר: מעמדו הכפול של הרב הראשי, שהוא בו-זמנית גם דיין ונשיא בית הדין הרבני הגדול. קולה ציין כי לכאורה אין בנמצא דין משמעתי או כללי אתיקה ספציפיים החלים על רב ראשי בתפקידו זה, להבדיל מתפקידו כדיין. הוא הוסיף כי גם שימוש בדין המינהלי להעברת הרב הראשי מכהונתו כדיין מעורר קושי ממשי: גם אם יינקט הליך כזה, הרב הראשי ימשיך לכהן כרב ראשי מכוח החוק, ומתוקף תפקיד זה יוסיף לכהן כדיין ואף כנשיא בית הדין הגדול.
במילים אחרות, המערכת המשפטית אינה בנויה לטיפול במצבים שבהם אותו אדם פועל במקביל בשני מעמדות שונים, עם כללי אתיקה שונים לכל אחד מהם. זה לא רק בעיית הרב יוסף - זו בעיה מבנית של המערכת כולה.
קולה סיכם את החלטתו בקביעה עקרונית: גם בסוגיות ציבוריות טעונות, ואולי דווקא בהן, נדרש שיח ענייני ומכבד. נושאי משרה שיפוטית בכירה חייבים להימנע מביטויים מבזים הפוגעים בכבוד מוסדות המשפט ובאמון הציבור. ביקורת על בג"ץ מותרת, גם ביקורת חריפה. אבל כאשר היא באה מפיו של נשיא בית הדין הרבני הגדול, היא אינה יכולה להתגלגל ללשון ביזוי אישי כלפי שופטי בית המשפט העליון.
ההחלטה אינה מסיימת את הפרק: היעדר סנקציות ממשיות ומנגנון אכיפה ברור ביחס לרב הראשי כרב ראשי - בניגוד לתפקידו כדיין - משאיר פתוח את השאלה כיצד תתמודד המערכת עם מקרים דומים בעתיד.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה