רוסיה באזהרה למערב: כל חייל שיוצב באוקראינה יהפוך למטרה

דוברת משרד החוץ הרוסי, מריה זכארובה, הוציאה השבוע אזהרה חדה ומפורשת לעבר מדינות המערב: כל כוח צבאי שיוצב על אדמת אוקראינה יהפוך למטרה לגיטימית עבור הצבא הרוסי. לא הצהרה עמומה, לא רמז דיפלומטי - איום ישיר וגלוי.

כשנשאלה זכארובה עד כמה המערב מודע לאפשרות שכוחותיו ימצאו עצמם תחת אש רוסית, תשובתה לא הותירה מקום לפרשנות: "אני חושבת שהם מודעים לכך לחלוטין". מי שמבין את שפת מוסקבה יודע שהמשפט הזה אינו תיאור מצב - הוא הצהרת כוונות.

האיום הגיע ימים ספורים לאחר שמתקפת טילים רוסית פגעה בעיר קייב וגרמה להרוגים ופצועים. הפיצוצים העזים נשמעו ברחבי העיר שעות ספורות בלבד לפני הגעתו של ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, לפגישה עם נשיא אוקראינה, ולודימיר זלנסקי. עיתוי שקשה לראות בו מקרה.

זכארובה לא הסתפקה באיום הצבאי. במהלך אותה הצהרה היא התייחסה גם לאפשרות של הסכם שלום, תוך שהיא מגיבה על עמדת ממשל הנשיא הנשיא דונלד טראמפ בנוגע לאוקראינה: "היעדים מוגדרים והמשימות נקבעו. אם יהיו הצעות מציאותיות, אף אחד כאן לא ידחה אותן לעולם". הקריאה בין השורות מתבקשת: מוסקבה פתוחה לשיחות, אבל בתנאיה שלה.

בין שתי ההודעות האלה יש מתח מעניין. רוסיה מאיימת בצד אחד ומשדרת גמישות דיפלומטית בצד שני. זו לא סתירה - זו אסטרטגיה. האיום הצבאי מחזק את מעמד המשא ומתן. ככל שהמחיר הפוטנציאלי עבור המערב עולה, כך גדלה הלחץ על קייב לקבל תנאים שמוסקבה תחיה איתם.

בקייב עצמה, בדיוק בימים האלה, נחתם הסכם חדש בין נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין לבין זלנסקי. ההסכם נועד להרחיב את הייצור המשותף של כלי טיס בלתי מאוישים. זלנסקי הצהיר שאוקראינה מייצרת כיום כ-10 מיליון כטב"מים בשנה, וכי היעד הוא להכפיל את הייצור לכ-20 מיליון בשנה בשיתוף האיחוד האירופי. נתון שממחיש עד כמה המלחמה הזו כבר מזמן אינה רק עניין של חיילים בשדה.

האיום של זכארובה אינו חדש לחלוטין ברטוריקה הרוסית, אך הוא מגיע בעיתוי רגיש במיוחד. כמה מדינות אירופאיות דנות בפומבי בשנה האחרונה באפשרות של פריסת כוחות על אדמת אוקראינה, בין אם כמשקיפים, כמאמנים, או במסגרת אחרת. צרפת בראשות הנשיא מקרון היתה הבולטת מביניהן. ההצהרה מקרמלין נשמעת כתגובה ישירה לדיונים האלה.

הדינמיקה שנוצרה מציבה את מדינות המערב בפני דילמה שאין לה תשובה פשוטה: ויתור על הרתעה עלול להיתפס בברלין ובפריז כהיכנעות לכפייה, אבל מינוף של נוכחות צבאית ישירה טומן בחובו סיכון של הסלמה שאיש אינו יכול לשלוט בתוצאותיה.